ביירות
ביירות, בירת לבנון, מהווה מוקד אסטרטגי מרכזי בעימות בין ישראל, חיזבאללה ואיראן. נכון לסוף יוני 2026, העיר — ובמיוחד רובע הדאחייה — עברה משלב של פעילות צבאית עצימה של צה״ל למוקד של חיכוך דיפלומטי רגיש ומהומות פנימיות בעקבות הסכם אזורי בתיווך אמריקאי.
ביירות משמשת כמרכז המנהלי והצבאי של לבנון, כאשר רובע הדאחייה בדרום העיר מהווה את המעוז המרכזי של הנהגת חיזבאללה ותשתיותיו המבצעיות. במהלך יוני 2026, הפכה העיר למוקד של סבב הסלמה משמעותי שהגדיר מחדש את ה׳משוואה' האזורית. לאחר תקופה של איתותי הרתעה, עבר צה״ל לפעילות התקפית ב-7 ביוני 2026, ותקף מפקדות ותשתיות טרור של חיזבאללה בדאחייה בתגובה לירי לעבר הגליל העליון. באמצע יוני, המציאות האסטרטגית עברה למסלול דיפלומטי תחת לחץ כבד של ממשל טראמפ. הנשיא טראמפ מתח ביקורת פומבית על התקיפות בדאחייה, טען כי הן 'כמעט גרמו לקריסת ההסכם' ולחץ על ירושלים להפסיק את הפעילות בבירה. חיכוך דיפלומטי זה הגיע לשיאו בדיווחים על הסכם בתיווך ארה״ב שנחתם בוושינגטון על ידי נציגי ממשלת לבנון, מהלך שעורר מהומות פרו-חיזבאללה ברחבי ביירות והוביל לפריסת צבא לבנון לדיכוי המפגינים. בעוד שצה״ל קבע בתחילה מדיניות של תקיפה אוטומטית בביירות על כל שיגור חוצה גבול, 'מזכר ההבנות של אסלאמאבאד' המתגבש בין ארה״ב לאיראן הפך את הבירה הלבנונית לאזור דיפלומטי רגיש. אנליסטים מעריכים כי התקיפות בדאחייה שימשו כזרז אסטרטגי שאילץ את טהראן להסכים לוויתורים משמעותיים — כולל הסרת המצור הימי — בתמורה להפסקת הלחימה. למרות הדיווחים על הסכם, המצב הביטחוני נותר נפיץ, כאשר המרחב האווירי של העיר משמש לאיתותים אזוריים והמדינה הלבנונית מתקשה לשמור על הסדר מול המפגינים המזוהים עם חיזבאללה.