הפתיח
איראן נקטה בצעדים פיזיים דרסטיים כדי לאבטח את מאגר האורניום המועשר שלה, כולל קריסה מכוונת של מעברי מנהרות והטמנת מוקשים בפתחי המתקנים. על פי דיווח של רשת CNN, המצטט חמישה מקורות הבקיאים במידע מודיעיני אמריקני, פעולות אלו נועדו במיוחד להפוך את הפינוי או התפיסה של החומר הגרעיני על ידי ארצות הברית או בעלות בריתה לקשים וממושכים באופן משמעותי.
ביצור הליבה הגרעינית
מידע מודיעיני מהעת האחרונה מצביע על כך שהמשטר האיראני עובר מעמדות דיפלומטיות ליישום אסטרטגיית הגנה של "אדמה חרוכה" עבור נכסיו הגרעיניים הרגישים ביותר. הדיווח מעלה כי מתקנים תת-קרקעיים מרכזיים המאחסנים אורניום מועשר שונו כדי למנוע גישה חיצונית. באמצעות קריסה מכוונת של קטעי מנהרות פנימיים, איראן יצרה מחסומים פיזיים שידרשו ציוד הנדסי כבד וזמן רב לפינוי — משאבים שצוות פשיטה צבאי מהיר לא יחזיק ברשותו.
יתרה מכך, הטמנת מלכודות ומוקשים בנקודות הגישה הנותרות מוסיפה שכבת הרתעה קטלנית. צעדים אלו נראים כמכוונים לנטרל את האפשרות של מבצע קרקעי חשאי לתפיסת המלאי, תרחיש שנדון בוושינגטון ובירושלים.
הקשר המערכה התת-קרקעית
התפתחות זו מגיעה בהמשך לסדרת דיווחים הנוגעים לפגיעותן של "ערי הטילים" ואתרי הגרעין של איראן. ניתוח קודם של The Zioneer (zioneer.com/en/article/cnn-trump-scrapped-secret-us-plan-to-seize-iran-s-enriched-uranium-586bb35e) הדגיש כי צבא ארה״ב גיבש תוכניות חשאיות לתפיסת מאגרים אלו, שנגנזו בסופו של דבר בשל הסיכון הגבוה לנפגעים והסלמה אזורית.
צילומי לוויין מתחילת 2026 כבר הראו את איראן פועלת לשיקום פתחי מנהרות שניזוקו או נחסמו בעבר במהלך תקיפות ישראליות-אמריקניות. הדיווח הנוכחי מרמז כי בעוד איראן חושפת את משגרי הטילים שלה כדי לשמור על יכולת תגובה, היא בו-זמנית אוטמת את מאגרי האורניום שלה כדי להבטיח שיישארו תחת שליטה איראנית או, לכל הפחות, בלתי נגישים ליריביה.
משמעויות אסטרטגיות
השימוש במוקשים ובקריסות מבניות מייצג שינוי משמעותי בדוקטרינת ההגנה של איראן. הדבר מאותת כי טהראן רואה באורניום המועשר לא רק קלף מיקוח דיפלומטי, אלא נכס פיזי שיש להגן עליו מפני התערבות צבאית ישירה. עבור ישראל וארצות הברית, מכשולים אלו מסבכים את "האופציה הצבאית" המוזכרת לעיתים קרובות על ידי גורמים רשמיים.
אם המאגר קבור תחת סלעי גרניט שקרסו ומוקף בחומרי נפץ, כל ניסיון לאבטח אותו יהפוך ככל הנראה לאתגר הנדסי ממושך תחת אש, ולא למבצע כירורגי מהיר. מציאות זו עשויה לחייב הערכה מחדש של האופן שבו הקהילה הבינלאומית מתמודדת עם האיום הגרעיני האיראני, שכן נראה כי חלון ההזדמנויות להוצאה "נקייה" של החומר הולך ונסגר.