The Zioneer פרסם סקירה היסטורית המתארת חמישה פרקים מרכזיים בפיתוח הגרעין האיראני, כולל הכשרת מדענים איראנים במכון ויצמן ובדימונה בשנות ה-60 וה-70, שיתוף הפעולה החשאי בפרויקט 'פרח', עסקת Eurodif להעשרת אורניום, הפגישה בדובאי ב-1987 עם רשת עבדול קאדיר ח׳אן, וניסויי חימוש לאחר המהפכה בשדה סנג׳אריאן. הסקירה מסתמכת על חומרים שהוסרו מסיווג ומחקר ארכיוני.
The Zioneer פרסם סקירה היסטורית של תוכנית הגרעין האיראנית, המתחקה אחר שורשיה בתקופה שלפני המהפכה, כאשר איראן של השאה וישראל קיימו שיתוף פעולה מדעי וצבאי חשאי. הסקירה, המבוססת על מסמכים שהוסרו מסיווג וחומרי ארכיון, מתארת חמישה פרקים מרכזיים:
1. מדעני גרעין איראנים הוכשרו במכון ויצמן ובקריה למחקר גרעיני בדימונה בשנות ה-60 וה-70, והניחו את היסודות לסגל העתידי.
2. ב-1977 חתמו שר הביטחון עזר ויצמן וסגן שר הביטחון האיראני חסן טופאניאן על מיזם סודי ביותר בשם 'פרויקט פרח' לפיתוח טיל ים-זרוע על בסיס טיל 'גבריאל' הישראלי וטיל קרקע-קרקע לטווח של 500 ק״מ, במימון עסקאות נפט בשווי 1.2 מיליארד דולר. השאה תכנן שהטילים הללו ישאו בעתיד ראשי קרב גרעיניים.
3. איראן החזיקה ב-10% ממניות מפעל העשרת האורניום Eurodif בצרפת, לאחר שהלוותה מיליארד דולר ב-1975. לאחר המהפכה סירבה צרפת לספק אורניום מועשר, מה שהוביל לעימות משפטי שנמשך עשורים. הצרפתים גם סייעו לפתח את הידע התיאורטי של איראן בהעשרה באמצעות צנטריפוגות.
4. ב-1987 נפגשו נציגים איראנים בחשאי עם רשת עבדול קאדיר ח׳אן בדובאי, ורכשו שרטוטי צנטריפוגות וטכנולוגיית יציקת אורניום תמורת מיליוני דולרים במזומן.
5. לאחר המהפכה הקימה איראן את 'אגף 110' בניהולו של מוחסן פח׳רי-זאדה לפיתוח מנגנון פיצוץ גרעיני. ניסויים נערכו בשדה סנג׳אריאן באמצעות חומרי נפץ קונבנציונליים וצילינדרים ממתכת המדמים אורניום. ניסויים אלו נחשפו מאוחר יותר בזכות ארכיון הגרעין האיראני שהוצא מטהראן במבצע המוסד ב-2018.
הסקירה מספקת רקע היסטורי מקיף ליכולות הגרעין הנוכחיות של איראן, שנותרו נושא מרכזי בביטחון האזורי.
מקורות ואות
ידיעה ממקור יחיד לעולם אינה מדורגת “מאומת” או “מבוסס”. דירוג האות יתחזק רק כשמקור שני, עצמאי, יאשש אותה.
- איסוף ממקורות גלויים