טיל
טיל הוא מערכת נשק מונחית בעלת הנעה עצמית, המיועדת להעברת ראש קרב נפץ למטרה מוגדרת. בעימות האזורי הנוכחי, טילים מהווים את הכלי האסטרטגי המרכזי של המשטר האיראני ושלוחיו להקרנת כוח, איום על נתיבי שיט ופגיעה בתשתיות ישראליות ובינלאומיות.
טילים מהווים את ליבת הלחימה הקינטית המודרנית במזרח התיכון, והם מסווגים בעיקר לפי מסלול טיסתם ושיטת ההנעה שלהם. טילים בליסטיים, כדוגמת אלו ששוגרו על ידי משמרות המהפכה ממערב איראן לעבר ישראל, נעים במסלול תת-מסלולי ומגיעים למהירויות שגיא-קוליות (היפר-סוניות) בעת הכניסה לאטמוספירה. לעומתם, טילי שיוט — ששימשו לאחרונה את איראן לתקיפת מכליות של איחוד האמירויות במצר הורמוז — הם מונעי סילון, טסים בגובה נמוך ושומרים על טיסה ממונעת רציפה כדי לחמוק מגילוי מכ״ם. עבור מדינת ישראל, איום הטילים הוא אתגר רב-שכבתי. אסטרטגיית 'טבעת האש' האיראנית עושה שימוש ברקטות קצרות טווח ובטילי נ״ט (כמו טילי ה׳שובב' או אלו שבשימוש חיזבאללה) כדי להטריד יישובי גבול, בעוד מערכות בליסטיות ארוכות טווח מכוונות לעומק המדינה. צה״ל מפעיל ארכיטקטורת הגנה רב-שכבתית מתוחכמת למענה על איומים אלו, החל מ׳כיפת ברזל' למסלולים קצרים ועד מערכת 'חץ' לאיומים בליסטיים מחוץ לאטמוספירה. ההסלמה האחרונה ביולי 2026 סימנה מעבר משימוש באמצעות פרוקסים לחילופי מהלומות ישירים בין מדינות. זה כולל תקיפות של ארה״ב ומדינות המפרץ על אתרי שיגור איראניים, כגון אתר 'ג׳אם' של משמרות המהפכה, ושיגורים איראניים לעבר כווית וירדן. הדיוק והטווח של מערכות אלו הגדירו מחדש את הביטחון האזורי, והפכו את ההגנה מפני טילים לאבן יסוד בחוסן הלאומי של ישראל ולמוקד מרכזי בפעילות פיקוד המרכז של ארה״ב (CENTCOM). מעבר לטילים המסורתיים, הופעתם של 'רחפני יירוט' — כדוגמת המערכות הסילוניות שנבחנו לכאורה על ידי רומניה ונאט״ו — מייצגת את החזית הבאה בהתמודדות עם איומים אוויריים מהירים. ככל שהטכנולוגיה מתפתחת, ההבחנה בין חימוש משוטט (כטב״מים מתאבדים) לבין טילים מסורתיים ממשיכה להיטשטש, מה שמחייב התאמה מתמדת של פרוטוקולי ההגנה האווירית.