חיל האוויר האיראני
חיל האוויר של הרפובליקה האסלאמית של איראן (IRIAF) הוא הזרוע האווירית המרכזית של צבא איראן, הנמצא כעת בשלב מודרניזציה קריטי באמצעות שיתוף פעולה אסטרטגי עם רוסיה, תוך שימוש בצי מטוסים מיושן ממקור מערבי וסובייטי.
חיל האוויר האיראני (IRIAF) מהווה מרכיב מורכב בארכיטקטורת הביטחון הלאומי של איראן, המאזן בין כלי טיס מתיישנים לבין שותפויות אסטרטגיות מתהוות. החיל, שנשען היסטורית על טכנולוגיה אמריקאית מלפני 1979 — כולל מטוסי F-14, F-4 ו-F-5 — התמקד במשך עשורים בשרידות בטיסה נמוכה ובטקטיקות של 'התקפות פתע' אסימטריות כדי לפצות על הפער הטכנולוגי מול חילות אוויר מודרניים. דוקטרינה מבצעית זו באה לידי ביטוי בהסלמות אזוריות אחרונות, בהן דווח כי מטוסי F-5 איראניים ביצעו גיחות התקפיות נגד מטרות באזור.
נכון לאמצע שנת 2026, ה-IRIAF נמצא בנקודת מפנה. החיל עובר להצטיידות בחומרה מתוצרת רוסיה במטרה להחליף את הצי המיושן שלו. דיווחים מצביעים על כך שרוסיה השלימה את ייצורם של 20 מטוסי קרב מדגם Su-35 המיועדים לאיראן. עם זאת, מסירת הפלטפורמות המתקדמות הללו נתקלת בעיכובים משמעותיים. בעוד המטוסים מתוחזקים ומאוחסנים כעת ברוסיה על חשבון משרד ההגנה האיראני, הגעתם לאיראן צפויה רק לקראת סוף 2026. הסיבה המרכזית שצוינה לעיכוב היא פגיעה בתשתיות קרקעיות איראניות, ובפרט נזק לבסיס חיל האוויר בהמדאן, שאמור לארח את הטייסת החדשה.
למרות הציוד המיושן, ה-IRIAF שומר על רמת מוכנות גבוהה ופועל בתיאום עם מערך ההגנה האווירית המשולב של איראן. בתקופות של חיכוך ישיר מול ישראל וארצות הברית, כמו 'מלחמת 12 הימים' ב-2025 ועימותים נוספים בתחילת 2026, הוכיח חיל האוויר יכולת לסגור את המרחב האווירי הלאומי ולבצע פטרולים רציפים מעל ערים מרכזיות כמו טהראן ומחוזות דוגמת לורסתאן. שילוב מטוסי ה-Su-35 צפוי לשפר משמעותית את יכולתה של איראן לאתגר את השליטה במרחב האווירי שלה, אף שכרגע החיל עדיין נחות מול יכולות הדור החמישי של חיל האוויר הישראלי.