כווית
כווית היא מדינה אסטרטגית במפרץ ושותפה ביטחונית מרכזית של המערב. ביולי 2026, היא הפכה לזירה מרכזית במלחמה הקינטית הישירה בין ארצות הברית למשטר האיראני, כשהיא עומדת בפני תקיפות חוזרות ונשנות של טילים וכטב״מים המכוונים נגד מתקנים צבאיים אמריקאיים, תשתיות נפט ונכסים ימיים.
כווית תופסת עמדה גיאופוליטית קריטית בקצה המפרץ הפרסי, ומשמשת כמרכז לוגיסטי ומבצעי מרכזי עבור פיקוד המרכז של ארה״ב (CENTCOM). כבעלת ברית קרובה של המערב מאז מלחמת המפרץ ב-1991, כווית מארחת מספר מתקנים צבאיים משמעותיים, בהם בסיסי האוויר עלי אל-סאלם ואחמד אל-ג׳אבר, החיוניים לעליונות אווירית ומבצעי איסוף מודיעין אזוריים. בעוד שכווית ניסתה באופן מסורתי לאזן בין המתיחויות האזוריות, אירוח אלפי חיילים אמריקאים וקרבתה האסטרטגית לאיראן הפכו אותה ליעד חוזר לאיומים מצד איראן ושלוחיה.
ביולי 2026, בעקבות קריסת מזכר הבנות 'איסלאמבאד' וההסלמה שבאה בעקבותיה בין וושינגטון לטהראן, הפכה כווית מעורף לוגיסטי לזירת לחימה בקו הראשון. משמרות המהפכה (IRGC) וצבא איראן שיגרו מספר גלים של טילים בליסטיים וכטב״מים מסוג "ארש" לעבר שטח כווית. תקיפות אלו כוונו ספציפית לנקודות כינוס ומרכזים לוגיסטיים אמריקאיים, כמו גם לבסיס חיל האוויר עלי אל-סאלם, כנקמה על תקיפות ארה״ב נגד תשתיות אסטרטגיות בתוך איראן. עד אמצע יולי, העימות התרחב וכלל את עורקי החיים הכלכליים של כווית. דיווחים אישרו נזק משמעותי למתקני נפט המנוהלים על ידי חברת הנפט של כווית, כאשר עשן כבד נצפה במספר אתרים. בנוסף, תצלומי לוויין תיעדו את תוצאות התקיפה האיראנית על נמל אל-אחמדי, מסוף ימי חיוני.
תפקידה של כווית השתנה גם לעבר הגנה פעילה והשתתפות בלחימה. דיווחים מיולי 2026 הצביעו על כך שכוחות כוויתיים השתתפו בתקיפות התקפיות נגד אתרי טילים איראניים לצד ארה״ב ושותפות נוספות במפרץ. הסלמה זו הובילה למשבר דיפלומטי, כאשר דיווחים שטרם אומתו מצביעים על כך שמדינות מערביות, בהן בריטניה וגרמניה, החלו בפינוי סגל דיפלומטי מהמדינה. ככל שהעימות הישיר בין ארה״ב לאיראן נמשך, כווית נותרת יעד בעדיפות גבוהה עבור מאמצי משמרות המהפכה לשבש את אספקת האנרגיה האזורית ולשחוק את היכולות המבצעיות האמריקאיות.