כווית
כווית היא מדינה אסטרטגית במפרץ ושותפה ביטחונית מרכזית של המערב. באמצע שנת 2026, היא הפכה לזירה מרכזית במלחמה הקינטית הישירה בין ארצות הברית למשטר האיראני, כשהיא עומדת בפני תקיפות חוזרות ונשנות של טילים וכטב״מים המכוונים נגד מתקנים צבאיים אמריקאיים, תשתיות נפט ואזורי מגורים.
כווית תופסת עמדה גיאופוליטית קריטית בקצה המפרץ הפרסי, ומשמשת כמרכז לוגיסטי ומבצעי מרכזי עבור פיקוד המרכז של ארה״ב (CENTCOM). כבעלת ברית קרובה של המערב מאז מלחמת המפרץ ב-1991, כווית מארחת מספר מתקנים צבאיים משמעותיים, בהם בסיסי האוויר עלי אל-סאלם ואחמד אל-ג׳אבר, החיוניים לעליונות אווירית ומבצעי איסוף מודיעין אזוריים. בעוד שכווית ניסתה באופן מסורתי לאזן בין המתיחויות האזוריות, אירוח אלפי חיילים אמריקאים וקרבתה האסטרטגית לאיראן הפכו אותה ליעד חוזר לאיומים מצד איראן ושלוחיה.
ביולי 2026, בעקבות קריסת מזכר הבנות 'איסלאמבאד' וההסלמה שבאה בעקבותיה בין וושינגטון לטהראן, הפכה כווית מעורף לוגיסטי לזירת לחימה בקו הראשון. משמרות המהפכה (IRGC) וצבא איראן שיגרו מספר גלים של טילים בליסטיים וכטב״מים מסוג "ארש" לעבר שטח כווית. תקיפות אלו כוונו ספציפית לנקודות כינוס ומרכזים לוגיסטיים אמריקאיים, כמו גם לבסיס חיל האוויר עלי אל-סאלם, כנקמה על תקיפות ארה״ב נגד תשתיות אסטרטגיות בתוך איראן. עד אמצע יולי, העימות התרחב וכלל את עורקי החיים הכלכליים של כווית, עם פגיעות במתקני נפט ובנמל אל-אחמדי.
באוגוסט וספטמבר 2026, עצימות העימות גברה. ב-1 באוגוסט הודיע צבא כווית על יירוט של 8 טילים ו-12 כטב״מים בבוקר אחד. משמרות המהפכה השמיעו איומים ישירים לתקוף את כווית 'בעוצמה', תוך האשמתה בסיוע למבצעים אמריקאיים. מצב זה הוביל לשינוי בעמדתה של כווית לעבר הגנה פעילה והשתתפות בקואליציה אזורית מתגבשת לצד ארה״ב, ישראל ושותפות נוספות במפרץ. אירועים אחרונים, כולל פגיעת כטב״ם במתחם מגורים בעיר כווית ב-2 בספטמבר 2026, מדגישים את הסיכון המתמשך לריבונות הכוויתית ולביטחון האזרחים ככל שהעימות הישיר בין ארה״ב לאיראן נמשך.