משמרות המהפכה
משמרות המהפכה האסלאמית (IRGC) הם הכוח הצבאי והפוליטי האידיאולוגי המרכזי של איראן, המופקד על הישרדות המשטר והתפשטות אזורית. באמצע 2026, הארגון עבר מאסטרטגיה של התשה באמצעות שלוחים לעימות קינטי ישיר מול ארצות הברית וישראל, מהלך שהוביל למערכה אווירית מתמשכת נגד תשתיותיו האסטרטגיות.
משמרות המהפכה (IRGC) מהווים את עמוד השדרה האסטרטגי של המשטר האיראני, תוך שהם אוחזים בהשפעה עצומה על המגזרים הצבאיים, הפוליטיים והכלכליים במדינה. בניגוד לצבא האיראני הסדיר (ארטש), המופקד על הגנת הטריטוריה, משמרות המהפכה הם צבא אידיאולוגי המוקדש לשימור השיטה האסלאמית ולהקרנת כוח ברחבי המזרח התיכון באמצעות זרועותיו המיוחדות, בהן כוח קודס וחיל הים של הארגון. באמצע שנת 2026, בעקבות מותו של המנהיג העליון עלי ח׳אמינאי, שינו משמרות המהפכה את הדוקטרינה שלהם מהסתמכות על שלוחים אזוריים לעימות ישיר בין מדינות.
שינוי זה הגיע לשיאו ביולי 2026, כאשר הארגון הכריז רשמית על סיום "מדיניות האיפוק". משמרות המהפכה הכריזו על שליטה מבצעית במצר הורמוז, נקודת חנק ימית קריטית בעולם, והחלו לתקוף כלי שיט מסחריים ותשתיות הקשורות ל״אויב האמריקאי-ציוני" במדינות המפרץ, בהן איחוד האמירויות, ערב הסעודית וכווית. פרובוקציות אלו, שכללו תפיסת ספינות ושיגור טילים בליסטיים לעבר מכליות, הובילו למערכת גמול נרחבת מצד פיקוד המרכז של ארה״ב (CENTCOM).
נכון לשלהי יולי 2026, משמרות המהפכה ניצבים בפני מערכה אווירית מתמשכת. תקיפות ארה״ב כוונו לבסיסים ימיים, מרכזי פיקוד ותשתיות ניטור חופיות במיקומים אסטרטגיים כמו בנדר עבאס, ג׳סק ובושהר. למרות פגיעה משמעותית בנכסיו הימיים ובמערכות ההגנה האווירית שלו, הארגון נותר האדריכל המרכזי של אסטרטגיית "טבעת האש". הוא ממשיך לאיים על אספקת האנרגיה האזורית והרחיב את פעילותו, על פי הדיווחים, לתקיפות כטב״מים נגד יעדים בירדן ובכווית, תוך שהוא שומר על תפקידו המקומי כערב האחרון להישרדות המשטר בתקופה של לחץ קינטי חסר תקדים על אדמת איראן.