עיראק
עיראק היא מדינה ריבונית במערב אסיה המשמשת כזירה אסטרטגית וציר מעבר קריטי בעימות המתמשך בין ישראל ל׳ציר ההתנגדות' בהובלת איראן. באמצע 2026, עיראק הפכה מחיץ פסיבי לזירת לחימה פעילה, המארחת פעילות של מיליציות פרו-איראניות ומתמודדת עם תקיפות קינטיות מצד מעצמות אזוריות, בהן סעודיה וארצות הברית.
חשיבותה הגיאופוליטית של עיראק נגזרת ממיקומה בין איראן ללבנט, מה שהופך אותה למרכיב חיוני באסטרטגיה האזורית של איראן. נוף הביטחון של המדינה מושפע עמוקות מנוכחותן של המיליציות השיעיות, ובראשן 'כתאא׳ב חיזבאללה' ו׳אל-חשד א-שעבי', הפועלות באוטונומיה ניכרת מהממשלה בבגדאד. קבוצות אלו תוקפות לעיתים קרובות מתקנים צבאיים אמריקאיים ומאיימות במעורבות ישירה נגד ישראל. באוגוסט 2026, דווח על שינוי משמעותי בארכיטקטורה הביטחונית כאשר גורמים אמריקאיים ועיראקיים אישרו נסיגה מלאה של כוחות ארה״ב המתוכננת ל-30 בספטמבר 2026. מועד זה חופף לאולטימטום שהציבה ממשלת עיראק למיליציות הנתמכות על ידי איראן להתפרק מנשקן.
למרות תמרונים דיפלומטיים אלו, עיראק נותרה בסיס מרכזי לתוקפנות של שלוחים. משמרות המהפכה הקימו לכאורה רשת של תאים חשאיים קטנים בעיראק העוקפים את מבני המיליציות המסורתיים וכפופים ישירות לטהראן, תוך ביצוע תקיפות כטב״מים נגד יעדים בארביל, סעודיה, ירדן וכווית. יתרה מכך, האינטגרציה בתוך 'ציר ההתנגדות' התהדקה, כאשר החות׳ים שיגרו תקיפות נגד סעודיה מאדמת עיראק וחיזבאללה ביצע תרגיל טילים רחב היקף במדינה לראשונה מזה שמונה שנים. בספטמבר 2026, המתיחות החריפה עוד יותר כאשר דווח כי משמרות המהפכה שיגרו טילים ישירות לעבר ספינות מלחמה אמריקניות ליד נמל בצרה, ועיראק הכריזה רשמית על הפסקת כל הסחר עם איראן.
עבור ישראל, עיראק מהווה הן איום והן הזדמנות טקטית. בעוד שהשטח מארח נכסים המסוגלים לפגוע בעורף הישראלי, חיל האוויר הישראלי עשוי לנצל את המרחב האווירי העיראקי כדי לעקוף את מערכות הגילוי המוקדם האיראניות. ככל שהעימות הישיר בין הקואליציה בהובלת ארה״ב לבין המשטר האיראני מחריף, הריבונות העיראקית ממשיכה לעמוד למבחן נוכח תפקידה כציר לוגיסטי איראני ומרחב פעולה לתקיפות תגובה בינלאומיות.