רכס עלי טאהר
רכס עלי א-טאהר הוא תוואי שטח אסטרטגי דומיננטי במחוז נבטיה שבדרום לבנון. הרכס, המתנשא לגובה של כ-697 מטרים, משקיף על העיר נבטיה ומשמש כעמדת תצפית ושליטת אש קריטית. ביוני 2026, כוחות צה״ל השתלטו על הרכס כחלק מתמרון קרקעי מורחב מצפון לנהר הליטאני, תוך חשיפת מצודה תת-קרקעית אדירה שנבנתה על ידי משמרות המהפכה.
רכס עלי א-טאהר הוא אחת מעמדות השליטה הטקטיות המשמעותיות ביותר בדרום לבנון, המעניק קו ראייה ישיר לעיר נבטיה — מרכז עירוני מרכזי וצומת לוגיסטי היסטורי של חזבאללה. שליטה ברכס זה מאפשרת לכוחות צבאיים לשלוט על העמק הסובב ועל רשתות הדרכים המחברות את פנים הדרום לבקעת הלבנון ולחוף הלבנוני. מבחינה היסטורית, הרכס שכן באזור שבו כוחות ישראליים לא פעלו מאז מלחמת לבנון הראשונה ב-1982. עם זאת, במהלך המערכה הקרקעית העצימה של יוני 2026, הפך הרכס למוקד של תמרוני צה״ל. לאחר הכנה ארטילרית כבדה והתקדמות דרך הכפרים ארנון וכפר תבנית — ממנו נסוג צבא לבנון כדי להימנע מעימות — ביססו יחידות שריון וחי״ר של צה״ל שליטה על הגבהים. התקדמות זו סימנה העמקה משמעותית של טביעת הרגל המבצעית הישראלית, לעומק של כ-10 ק״מ בתוך שטח לבנון. עם ההשתלטות על הרכס, חשפו כוחות צה״ל מצודה תת-קרקעית (UGF) אדירה שנבנתה על ידי משמרות המהפכה האיראניים החל משנת 2014. האתר שימש כמפקדת יחידת 'בדר' של חזבאללה, ושימש כמרכז שליטה ובקרה ארטילרי ומחסן נשק המוגן ברשת מנהרות ועמדות נ״ט. למרות ההכרזה על הפסקת אש בסוף יוני 2026, הרכס נותר מוקד של חיכוך פעיל. חזבאללה טען שוב ושוב כי ביצע מארבים נגד כוחות צה״ל על הרכס, וטען לפגיעה בטנקי מרכבה באמצעות טילי נ״ט כדי למנוע את ביסוס השליטה הישראלית. מנגד, צה״ל שילב את הרכס במפת המרחב הביטחוני הרשמית שלו, והגדיר אותו כחיץ חיוני למניעת הקמה מחדש של תשתיות טרור המשקיפות על יישובי הצפון. הרכס נחשב כיום ליעד הטקטי השני בחשיבותו בגזרה, אחרי מצודת הבופור.