הספר החדש 'בחדר המלחמה' מאת העיתונאים אליוט קאופמן (וול-סטריט ג׳ורנל) ויונה ג׳רמי בוב (ג׳רוזלם פוסט), שנכתב על בסיס גישה חסרת תקדים למקבלי ההחלטות בישראל ובארה״ב במהלך המלחמה, חושף את הקרעים העמוקים בין ראש הממשלה נתניהו, שר הביטחון גלנט והרמטכ״ל הלוי. המחברים מציגים מסקנות שונות: קאופמן טוען שההמתנה של נתניהו שמרה על אופציות צבאיות, בעוד בוב מבקר את השיקולים הפוליטיים והמשפטיים שהשפיעו על ההחלטות.
אריאל כהנא (ישראל היום) פרסם ראיון נרחב עם העיתונאים אליוט קאופמן ויונה ג׳רמי בוב, מחברי הספר החדש 'בחדר המלחמה' (בהוצאת ידיעות ספרים). הספר מבוסס על גישה בזמן אמת לצמרת קבלת ההחלטות בישראל ובארה״ב במהלך שלוש שנות המלחמה, כולל ראיונות עם נתניהו, גלנט, הלוי, ובכירים אמריקנים.
הממצא המרכזי בספר הוא החיכוך האישי והאסטרטגי העמוק בהנהגה הישראלית. הוא מתאר את נתניהו מסנן את גלנט ומטיל על רון דרמר לענות לטלפונים בימים הראשונים, ואת כך שלא שוחח עם הרמטכ״ל הלוי עד שאיש סודו צחי ברוורמן הגיע בשעה 10:00 בבוקר ב-7 באוקטובר. קאופמן טוען שההמתנות שנתניהו התעקש עליהן — במיוחד בחזית הצפונית ובכניסה הקרקעית לעזה — שמרו בסופו של דבר על אופציות צבאיות פתוחות והתבררו כמוצדקות במבצע עם כלביא. בוב משיב שחלק מהשהיות אכן הצליחו, אך לא היו מתוכננות, ועקירתם של 80 אלף תושבים מצפון הארץ למשך 11 חודשים מלמדת על הסיכונים.
הספר גם מתאר את ההיפוך בגישתו של נתניהו: מהיסוס לתקוף את חיזבאללה ולפלוש לעזה באוקטובר 2023, ועד להפיכתו למיליטריסטי יותר באביב 2024, שתמך במבצע ברפיח ובציר פילדלפי, במבצע הביפרים, בחיסול נסראללה ובמבצע עם כלביא. המחברים חלוקים בשאלה אם הארכת המלחמה נבעה משיקולי שרידות פוליטיים, אך מסכימים שהעוינות האישית בהנהגה היתה בלתי נמנעת לאור גודל האסון.
כפי שדווח בעבר ב-The Zioneer, ההקשר הרחב של המתיחות בין ארה״ב לישראל במהלך המלחמה כלל לחצים של טראמפ על נתניהו לסיים את הפעולות, בעוד נתניהו נקט באסטרטגיה של הסלמה איטית מול איראן ושליחותיה. הספר מספק תיעוד מבפנים של האופן שבו לחצים אלו התממשו בזמן אמת.
מקורות ואות
ידיעה ממקור יחיד לעולם אינה מדורגת “מאומת” או “מבוסס”. דירוג האות יתחזק רק כשמקור שני, עצמאי, יאשש אותה.
- קליטה פנימית