אבו מוחמד אל-ג׳ולאני

אבו מוחמד אל-ג׳ולאני הוא דמות מרכזית בסכסוך הסורי, המשמש כיום ככוח המניע העיקרי באזור אידליב. הקריירה שלו החלה בשורות אל-קאעידה בעיראק, בטרם עבר לסוריה כדי להקים את ג׳בהת א-נוסרה. במהלך העשור האחרון, ג׳ולאני עבר סדרה של שינויים אסטרטגיים, כולל ניתוק רשמי של הקשרים עם אל-קאעידה ואיחוד פלגים שונים תחת ארגון היאת תחריר א-שאם (HTS). אבולוציה זו נועדה להציג את HTS כתנועה לאומית סורית מקומית ולא כישות ג׳יהאדיסטית עולמית, צעד שמטרתו להשיג הכרה בינלאומית או לפחות להימנע מתקיפה ישירה מצד מעצמות המערב.

למרות מאמציו להקרין תדמית של יציבות וממשל אזרחי באמצעות "ממשלת הישועה", שלטונו של ג׳ולאני מתאפיין בגישה ביטחונית נוקשה המדכאת לעיתים קרובות התנגדות. עבור ישראל, ג׳ולאני מייצג משתנה מורכב בגבול הצפוני. בעוד ש-HTS הוא ארגון אסלאמיסטי עם היסטוריה של רדיקליות, הוא מיקד את מאמציו הצבאיים בעיקר נגד משטר אסד והמיליציות הנתמכות על ידי איראן, ובכך יצר סוג של חיץ נגד התפשטות חיזבאללה בגזרות מסוימות. עם זאת, שורשיו האידיאולוגיים נותרו מוקד לדאגה עבור מערכת הביטחון.

בספטמבר 2026, ממשלו של ג׳ולאני (המוזכר כעת יותר ויותר בשמו המקורי, אחמד א-שרע) ניצב בפני גל משמעותי של זעם עממי. הפגנות נרחבות פרצו בערים סוריות תחת שליטתו, שהוצתו בשל עליות חדות במחירי הדלק ושחיתות מערכתית במנגנוני המנהל. מפגינים חסמו כבישים ראשיים והבעירו צמיגים, מה שהוביל לעימותים עם כוחות הביטחון. התגובה של מנגנוני הביטחון של ג׳ולאני הייתה קשה, עם דיווחים על שימוש באש חיה נגד אזרחים. חוסר יציבות פנימי זה מאתגר את הנרטיב של ג׳ולאני בדבר ממשל מוצלח ומדגיש את טבעה השברירי של שליטתו בשטחי האופוזיציה הנותרים.