אבו צאלח הדסק הערבי
אבו צאלח הוא שם העט של אנליסט ופרשן מודיעין ישראלי בולט המפעיל את 'הדסק הערבי', ומספק הערכות אסטרטגיות על ביטחון המזרח התיכון, הדיפלומטיה הגרעינית של איראן ודינמיקות צבאיות אזוריות.
אבו צאלח פועל כקול ייחודי בנוף ניתוח המודיעין הישראלי, כותב תחת שם עט שהפך למזוהה עם 'הדסק הערבי'. הדמות מאופיינת בהתמקדות במכניקה הפנימית של 'ציר ההתנגדות', תוך ניצול הבנה מעמיקה של השיח בשפה הערבית, התקשורת האזורית ותנועות צבאיות אסטרטגיות. בניגוד לדיווח חדשותי מסורתי, תרומתו של אבו צאלח לובשת לעיתים קרובות צורה של אזהרות או 'דגלים אדומים' בנוגע למדיניות הישראלית והשלכותיה הפוטנציאליות לטווח הארוך. באמצע שנת 2026, בלט אבו צאלח כמבקר חריף של המתווים הדיפלומטיים המתגבשים בין ארצות הברית למשטר האיראני. הניתוחים שלו מדגישים לעיתים קרובות את הפער בין האופטימיות הדיפלומטית המערבית לבין המציאות הטקטית בשטח. כך למשל, במהלך המשא ומתן סביב 'הסכם איסלאמאבאד', הזהיר אבו צאלח כי ישראל עומדת בפני 'מלכודת אסטרטגית' בלבנון. הוא טען כי נסיגה מוקדמת של צה״ל או עצירת תקיפות כחלק מעסקה בין ארה״ב לאיראן לא יובילו ליציבות, אלא יאפשרו לאויבים להתארגן מחדש תחת מטרייה דיפלומטית. מעבר לביקורת מדינית, הדסק הערבי ידוע בשילוב מוטיבים תרבותיים ודתיים בניתוחיו, תוך שימוש תדיר בפסוקים מקראיים כדי למסגר התפתחויות ביטחוניות בהקשר רחב של חוסן לאומי יהודי. לאחרונה, הערוץ שימש כמקור מרכזי לדיווחים על פעילות קינטית משמעותית, כולל תקיפות משולבות מהאוויר ומהקרקע נגד עשרות מטרות באיראן. למרות האופי החידתי ולעיתים המתריס של מסרי הערוץ, הוא הפך למקור המעורר עניין רב בקרב אלו המחפשים חלופה לנרטיבים הביטחוניים המרכזיים, במיוחד בנוגע ל׳ציר ההתנגדות' ולמגבלות הדיפלומטיה הבינלאומית בריסון השאיפות האזוריות של איראן.