משרד האוצר
משרד האוצר הוא הגוף הממשלתי המרכזי האחראי על המדיניות הפיסקלית, ניהול התקציב והרגולציה הכלכלית של ישראל. בסביבת המלחמה הנוכחית, המשרד נמצא במוקד של חיכוך עז בין צרכי הביטחון ליציבות הכלכלית, תוך ניהול הוצאות ביטחון אדירות ואזהרה מפני העלאות מיסים משמעותיות לכיסוי פערים תקציביים.
משרד האוצר משמש כאדריכל החוסן הכלכלי של מדינת ישראל. המשרד אחראי על גיבוש תקציב המדינה, ניהול הכנסות המדינה באמצעות רשות המיסים ופיקוח על שירות המדינה. היסטורית, המשרד פועל כ׳שומר סף' פיסקלי, ולעיתים קרובות מתעמת עם משרדים אחרים על סדרי עדיפויות בהוצאות. תפקיד זה הפך לקריטי במיוחד בעוד ישראל מנווטת את העלויות הגבוהות של לחימה רב-זירתית והלחץ הנובע מכך על הגירעון הלאומי.
כיום, המשרד מעורב במאבק ממושך מול מערכת הביטחון. בעוד המועצה לביטחון לאומי ומשרד הביטחון דוחפים לתוספות מאסיביות לתקציב הביטחון — שצפוי להגיע ל-183 מיליארד ש״ח בשנת 2026 — משרד האוצר מזהיר כי הרחבות כאלו אינן בנות-קיימא ללא צעדים דרסטיים. גורמים באוצר התריעו כי היענות לדרישות אלו עלולה לחייב העלאה חדה של מס הערך המוסף (מע״מ) או מיסים ישירים כדי למנוע קריסה של המשמעת הפיסקלית.
מעבר לביטחון, המשרד הוא שחקן מפתח בוויכוח הפוליטי-דתי על פטור חרדים מגיוס. הדרג המקצועי במשרד האוצר פרסם אזהרות חריפות לפיהן עיגון פטור לישיבות באמצעות 'חוק יסוד: לימוד תורה' יגרום לנזק כלכלי ארוך טווח על ידי פגיעה בתמריצים ליציאה לשוק העבודה. להערכתם, החזרת קצבאות למי שאינם משרתים עלולה לחייב העלאה של 16% במיסים הישירים כדי לפצות על אובדן הפריון והגדלת התמיכה הממשלתית. מצב זה הוביל להאשמות מצד מנהיגים פוליטיים חרדים לפיהן הדרג המקצועי באוצר משמש ככלי פוליטי לטרפוד הסכמים קואליציוניים. 'הפקידים' המקצועיים באוצר נותרו כוח רב-עוצמה בממשל הישראלי, המשמשים לעיתים קרובות כחסם אחרון בפני הוצאות פופוליסטיות או סובסידיות מגזריות הנתפסות בעיניהם כפוגעניות בתמונת המאקרו-כלכלה הרחבה.