איסקנדר-אם

מערכת האיסקנדר-אם (Iskander-M, כינוי נאט״ו: SS-26 Stone) מהווה נדבך מרכזי ביכולות הטילים הטקטיים של רוסיה. זוהי מערכת טילים בליסטיים לטווח קצר (SRBM) ניידת, שהחליפה את מערכות הסקאד והטוצ׳קה-U מהתקופה הסובייטית. גרסת ה-'M' היא הגרסה העיקרית שבשימוש צבא רוסיה, עם טווח של עד 500 ק״מ ויכולת לשאת ראשי קרב מגוונים, כולל רסס, חודר בונקרים וחימוש גרעיני טקטי.

מה שמייחד את האיסקנדר-אם הוא כושר התמרון שלו. בניגוד לטילים בליסטיים מסורתיים העוקבים אחר מסלול פרבולי צפוי, האיסקנדר-אם טס במסלול מעין-בליסטי (quasi-ballistic). הוא נשאר בתוך האטמוספירה ומבצע תמרוני התחמקות הן בשלב הטיסה האמצעי והן בשלב הסופי. יכולת זו תוכננה במיוחד כדי להקשות על יירוט על ידי מערכות הגנה נגד טילים (ABM) מודרניות.

עבור ישראל והמזרח התיכון, האיסקנדר-אם מהווה נושא לעניין ביטחוני רב בשל תפוצתו והפוטנציאל של טכנולוגיות דומות להגיע לידי גורמים עוינים. רוסיה פרסה מערכות אלו בסוריה (בבסיס חמיימים) וייצאה גרסת ייצוא (Iskander-E) לשחקנים אזוריים כמו אלג׳יריה. הדיוק של המערכת ויכולתה לעקוף הגנות מייצגים שינוי משמעותי במאזן הכוחות הטקטי. השימוש המבצעי האחרון בעימות באוקראינה, כולל דיווחים על תקיפות בקייב לצד טילי זירקון היפרסוניים, מספק נתונים קריטיים למודיעין המערבי והישראלי על יעילות המערכת בשטח ועל המגבלות של מטריות ההגנה האווירית הנוכחיות.