ונצואלה
ונצואלה היא מדינה דרום אמריקאית שהפכה למוקד משמעותי במדיניות הביטחון האזורית של ארה״ב תחת ממשל טראמפ. היסטורית, המדינה נחשבה לבעלת ברית של איראן ומבקרת חריפה של ישראל, אך לאחרונה נרשם בה תיאום צבאי חסר תקדים עם ארצות הברית לפירוק ארגוני טרור-פלילי חוצי גבולות כמו "טרן דה אראגואה", וזאת בעקבות הדחתו ומעצרו של ניקולס מדורו בשנת 2026.
תפקידה של ונצואלה בביטחון העולמי והאזורי עבר טרנספורמציה דרמטית בשנת 2026. במשך שנים אופיינה המדינה בזיקה 'בוליברית' למעצמות עוינות — ובראשן המשטר האיראני — ושימשה כמאחז אסטרטגי להשפעה אנטי-מערבית בחצי הכדור המערבי. תחת הנהגתו של ניקולס מדורו, קראקס שמרה על עמדה עוינת כלפי ישראל, תוך שהיא מגדירה את פעולות הביטחון הישראליות כ׳תוקפנות פושעת' ומספקת מעטפת דיפלומטית לשאיפות האזוריות של איראן. עם זאת, הנוף הגיאופוליטי השתנה בעקבות מעצרו של מדורו בתחילת 2026, מבצע שגורמים בוונצואלה ייחסו בתחילה לתכנון ישראלי.
באמצע 2026, היחסים בין קראקס לוושינגטון עברו מעוינות גלויה לשיתוף פעולה טקטי. שינוי זה בולט במיוחד ב׳מבצע חנית דרומית' (Operation Southern Spear), מערכה בהובלת ארה״ב נגד ארגון הטרור-הפלילי 'טרן דה אראגואה'. ביוני 2026, מבצע משותף של חיל האוויר האמריקני והכוחות המזוינים הלאומיים הבוליבריים הוביל לחיסולו של הקטור רוסטנפורד גררו פלורס (המוכר כ׳ניניו גררו'), מנהיג הארגון, במדינת בוליבר המבודדת. הנשיא דונלד טראמפ פרסם תיעוד אווירי של התקיפה, ומפקד פיקוד דרום של ארה״ב (SOUTHCOM), הגנרל פרנסיס ל. דונובן, הודה פומבית לצבא ונצואלה על חלקו, במה שהיווה הכרה רשמית ראשונה בשילוב מבצעי ישיר בין שתי המדינות.
עבור ישראל, התייצבותה של ונצואלה והתרחקותה מהציר האיראני מהוות נכס אסטרטגי משמעותי. סילוקו של משטר נרקו-טרור שסייע לפעילות המודיעין והשלוחים של איראן ביבשת אמריקה מצמצם את הטווח הגלובלי של אסטרטגיית 'טבעת האש'. יתרה מכך, שחרורם של אסירים ישראלים-ארגנטינאים והאפשרות לחידוש היחסים הדיפלומטיים מסמנים עידן חדש עבור האינטרסים היהודיים והישראליים באזור. The Zioneer Intelligence Desk ממשיך לעקוב אחר האופן שבו התיאום החריג בין ארה״ב לוונצואלה משפיע על ההשפעה האיראנית ועל ארכיטקטורת הביטחון האזורית.