ד״ר רז צימט: המלחמה שהחלה בהבטחת חופש לאיראן תסתיים ביום שישי בלחיצת יד

מתמיכה במחאה לפרוטוקול דיפלומטי

המסלול של העימות האזורי הנוכחי מול איראן עבר שינוי משמעותי ביעדיו המוצהרים. על פי ניתוחו של ד״ר רז צימט, שלביה המוקדמים של המערכה התאפיינו ברטוריקה בינלאומית שהדגישה את חירותו של העם האיראני. עמדה זו צברה תאוצה בעקבות הדיכוי האלים של המחאות הפנימיות על ידי המשטר בטהראן, שעורר גינויים נרחבים וקריאות לשינוי יסודי במבנה השלטון.

עם זאת, ככל שהנוף הדיפלומטי נע לעבר השלמת 'הסכם איסלאמאבאד', המוקד עבר מאחריותיות של המשטר לעבר דה-אסקלציה רשמית. הפגישה הצפויה ביום שישי בין סגן נשיא ארה״ב ליו״ר הפרלמנט האיראני מייצגת את שיאו של תהליך זה, ומסמנת חזרה למגעים דיפלומטיים בדרג גבוה עם מוקדי הכוח הקיימים בטהראן.

הקשר 'הסכם איסלאמאבאד'

התפתחות זו מתרחשת במסגרת הרחבה של המשא ומתן שהביא, על פי הדיווחים, את ארצות הברית ואיראן לסף הסכם מקיף. כפי שדווח בעבר ב-The Zioneer, המתווה המתגבש — המכונה לעיתים 'הסכם איסלאמאבאד' — כולל סעיפים לסיום מיידי וקבוע של הפעולות הצבאיות בחזיתות שונות, כולל לבנון.

בעוד הנשיא טראמפ הצהיר לאחרונה כי המלחמה עם איראן "הסתיימה" וטען כי טהראן הסכימה לוותר לצמיתות על נשק גרעיני, המציאות בשטח נותרה מורכבת. ישראל ממשיכה לשמור על כוננות גבוהה, במיוחד לאור האפשרות לתגובה איראנית בטילים על פעולות צה״ל האחרונות בביירות, והביעה ספקנות לגבי יכולת האכיפה לטווח ארוך של המגבלות הגרעיניות.

ניתוח והשלכות אסטרטגיות

המעבר ממדיניות של תמיכה בהתנגדות פנימית באיראן למדיניות של לחיצות יד דיפלומטיות רשמיות מרמז על העדפת יציבות אזורית על פני רפורמה פוליטית בתוך הרפובליקה האסלאמית. עבור המשטר האיראני, טקס זה מהווה אירוע לגיטימציה משמעותי, שעשוי להעניק לו חסינות משתמעת מפני תקיפות צבאיות חיצוניות למשך שארית כהונת הממשל האמריקני הנוכחי.

עבור ישראל והעולם היהודי, השינוי מעלה שאלות קריטיות לגבי עמידותן של הערבויות הביטחוניות הכלולות בהסכם החדש. בעוד שההסכם מבטיח את סיום מעשי האיבה והסרת המצור הימי, שימור המבנה הפנימי של המשטר ורשת השלוחים האזורית שלו נותר דאגה מרכזית עבור מערכת הביטחון הישראלית. לחיצת היד ביום שישי תיבחן מקרוב כסימן מובהק לעידן החדש, אם כי הבלתי ודאי, בגיאופוליטיקה של המזרח התיכון.