אריאל כהנא: ההסכם החדש עם לבנון מניב חמש תועלות מדיניות ברורות לישראל

מסגרת המדינית החדשה בין ישראל ללבנון מהווה שינוי אסטרטגי החורג מהסדרי הביטחון המיידיים. לפי ניתוח של אריאל כהנא, ההסכם מבטיח לישראל חמישה הישגים מדיניים מרכזיים, המשנים מן היסוד את מאזן הכוחות האזורי מול חיזבאללה ותומכיו באיראן.

תמרון אסטרטגי בוושינגטון

כהנא מציין כי ההסכם משקף תמרון ישראלי מוצלח בין גישות שונות בתוך הממשל האמריקני. באמצעות עבודה צמודה עם מזכיר המדינה האמריקני מרקו רוביו, הצליחו ראש הממשלה נתניהו והשגריר מייק לייטר להשיג הסכם שכהנא מתאר כטוב לישראל וליציבות האזורית. נתיב זה צמצם את השפעתן של גישות חלופיות, כמו אלו שיוחסו בעבר לסגן הנשיא ואנס, ובכך החליש את האחיזה האיראנית בתהליך.

שלום בפועל וסיום תפקיד יוניפי״ל

הניתוח מגדיר את ההבנות כ״הסכם שלום שלישי״ בפועל. אף שמדובר ב״הסכם מדף״ שייקח זמן עד שייושם במלואו, עצם ההכרה של ממשלת לבנון בישראל — שבאה לידי ביטוי בתצלום משותף של השגרירים — נושאת משמעות רבה. בנוסף, כהנא טוען כי ההסכם מחסל למעשה את הרלוונטיות של יוניפי״ל. במשך כמעט 50 שנה נתפס כוח האו״ם בישראל כמכשול במאבק מול איומי הטרור של אש״ף ובהמשך של חיזבאללה; תחת המסגרת החדשה, המכשול הזה אינו קיים עוד.

תקדים לשהות ביטחונית

התקדים המשמעותי ביותר, אולי, הוא ההסכמה הלבנונית לשהות ביטחונית ישראלית בשטחה לצורך סיכול איומי טרור משותפים. בניגוד להסכמי השלום עם מצרים וירדן, שכללו מסירת שטחים מצד ישראל, מסגרת זו מאפשרת לישראל לשמור על טביעת רגל ביטחונית ללא סיפוח. כהנא מסכם כי הדבר מקבע ״גבולות ביטחוניים״ חדשים לישראל — בעזה, בסוריה וכעת גם בלבנון — תוצאה הפוכה ב-180 מעלות מהיעדים האסטרטגיים של יחיא סינוואר ועלי חמינאי.