עלי חמינאי
עלי חמינאי היה המנהיג העליון השני של הרפובליקה האסלאמית של איראן, וכיהן בתפקיד משנת 1989 ועד לחיסולו בפברואר 2026. שלטונו התאפיין באסטרטגיית 'טבעת האש' נגד ישראל ובהרחבת השפעת השלוחים האיראניים ברחבי המזרח התיכון.
עלי חמינאי שימש כסמכות העליונה באיראן במשך למעלה משלושה עשורים, לאחר שירש את רוחאללה ח׳ומייני ב-1989. כמנהיג עליון, הוא החזיק בכוח מוחלט על המנגנונים הפוליטיים, הדתיים והצבאיים של המדינה, כולל משמרות המהפכה (IRGC). תפיסתו האידיאולוגית הייתה נטועה בהתנגדות נחרצת למדינת ישראל ולארצות הברית, שכונו ברטוריקה של המשטר 'הישות הציונית' ו׳השטן הגדול'. תחת הנהגתו, איראן הקימה את 'טבעת האש' — רשת של שלוחים הכוללת את חיזבאללה, חמאס והחות׳ים — שנועדה לכתר וללחוץ על ישראל. בתחילת 2026, מלחמת הצללים ארוכת השנים הפכה לעימות צבאי ישיר. חמינאי חוסל בסוף פברואר 2026 במהלך מכת הפתיחה של מבצע 'שאגת הארי', מערכה צבאית ישראלית רחבת היקף שנפתחה בתגובה לתוקפנות איראנית. מותו סימן תפנית דרמטית במפת הביטחון של המזרח התיכון, והוביל לתקופה של חוסר יציבות פנימי ולעלייתו המדווחת של בנו, מוג׳תבא חמינאי, כיורשו. ביולי 2026, המשטר האיראני חתם מסע הלוויה ממלכתי רחב היקף שנמשך שישה ימים ועבר בחמש ערים, עד לשיאו בטהראן. הטקסים שימשו את משמרות המהפכה להפגנת המשכיות ולהשמעת איומי 'נקמת דם' מחודשים נגד ישראל וארה״ב. למרות טענות המשטר להשתתפות של מיליונים, ניתוחים עצמאיים הצביעו על נוכחות דלה משמעותית, בעוד היעדרותו הבולטת של מוג׳תבא חמינאי מהאירועים הציבוריים הדגישה את החששות הביטחוניים ואת המתחים סביב סוגיית הירושה.