טילים בליסטיים אוויריים
טילים בליסטיים אוויריים (ALBM) הם נשק אסטרטגי המשוגר מכלי טיס, המשלב את המהירות הגבוהה והמסלול הבליסטי של טילים מסורתיים עם הניידות וטווח העמידה (standoff) של פלטפורמות אוויריות. בהקשר של מבצעי צה״ל, מערכות אלו מאפשרות לחיל האוויר לתקוף מטרות מרוחקות, כמו באיראן, תוך הישארות מחוץ לטווח ההגנה האווירית הצפופה של האויב.
טילים בליסטיים אוויריים (ALBM) מייצגים אבולוציה קריטית ביכולות תקיפה מדויקת לטווח רחוק. בניגוד לטילים בליסטיים משוגרי קרקע, הנורים מסילואים קבועים או משגרים ניידים, טילי ALBM נישאים על ידי מטוסי קרב לנקודת שיגור המרוחקת לעיתים מאות קילומטרים מהמטרה. שיטה זו מעניקה מספר יתרונות אסטרטגיים: היא מרחיבה את הטווח האפקטיבי של הטיל באמצעות ניצול נתיב הטיסה של המטוס, מאפשרת וקטורי שיגור פחות צפויים, ומאפשרת לפלטפורמת השיגור להישאר במרחב אווירי בטוח יותר, לרוב בינלאומי או ידידותי. מבחינה טכנית, טיל ALBM מוטל מהמטוס לפני שמנוע הרקטה שלו ניצת ומזניק אותו למסלול בליסטי תת-מסלולי. צלילה זו במהירות גבוהה הופכת את היירוט על ידי מערכות הגנה אווירית סטנדרטיות לקשה ביותר בהשוואה לטילי שיוט איטיים יותר. עבור חיל האוויר הישראלי, השימוש ב-ALBM הוא אבן יסוד באסטרטגיית 'הזרוע הארוכה', במיוחד במבצעים המכוונים נגד הקומפלקס הצבאי-תעשייתי של המשטר האיראני. ביוני 2026, משמרות המהפכה (IRGC) אישרו רשמית כי כוחות ישראליים השתמשו בטילי ALBM כדי לפגוע ביעדים אסטרטגיים בטהראן, אספהאן וכרמאנשאה. באמצעות שיגור ממרחקי עמידה (standoff) — על פי הדיווחים מתוך המרחב האווירי העיראקי — חיל האוויר יכול לעקוף סוללות הגנה אווירית איראניות מתוחכמות תוך פגיעה במפעלי ייצור כטב״מים ומרכזים לוגיסטיים. יכולת זו משנה את המאזן האזורי, שכן היא מאפשרת תקיפות בעלות מסה ומהירות גבוהה מבלי לחייב את המטוסים הישראליים לחדור למגזרים המוגנים ביותר בשטח איראן.