רצועת עזה
רצועת עזה היא טריטוריה חופית לחוף הים התיכון, הגובלת בישראל ובמצרים. מאז 2007, הרצועה נמצאת תחת שליטה בפועל של ארגון הטרור חמאס. בעקבות טבח ה-7 באוקטובר 2023, הפך האזור לזירת הלחימה המרכזית של צה״ל. נכון לספטמבר 2026, הרצועה ניצבת בנקודת מפנה אסטרטגית הכוללת מתווה פירוק נשק בתיווך אמריקאי ומעבר לריכוז סמכויות הפיקוד על סיכולים ממוקדים נגד פעילי טרור שנותרו בשטח.
רצועת עזה נותרה המוקד המרכזי של הביטחון הלאומי של ישראל והיציבות האזורית. מבחינה היסטורית, הרצועה הייתה חלק מהמנדט הבריטי ובהמשך תחת כיבוש מצרי (1948–1967), עד שעברה לשליטת ישראל במלחמת ששת הימים. בשנת 2005 יישמה ישראל את תוכנית ההתנתקות, אך עליית חמאס והשתלטותו האלימה ב-2007 הפכו את עזה לבסיס טרור מרכזי. בעקבות טבח ה-7 באוקטובר 2023, פתח צה״ל במערכה מקיפה לפירוק היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס.
נכון לספטמבר 2026, המציאות האסטרטגית השתנתה משמעותית. צה״ל השמיד את רוב התשתיות הצבאיות של חמאס והג׳יהאד האסלאמי, והוא מחזיק בשליטה מבצעית על כ-70% מהשטח — אזור המכונה לעיתים 'הקו הצהוב'. יעדים בכירים חוסלו, והמצוד אחר מפקדי נוח׳בה נותר בעיצומו. פעולות אחרונות התמקדו בסגירת חשבון עם המעורבים בזוועות ה-7 באוקטובר, בהם מחמוד פטאיר, מפקד בג׳יהאד האסלאמי שהיה מעורב בהחזקת חטופים, ועבד אלפתאח אבו-אלעיש, מפקד נוח׳בה שחוסל בג׳באליה.
בראשית ספטמבר 2026, נרשמה פריצת דרך מודיעינית משמעותית עם לכידתו של מועין אלעראביד, בכיר במנגנון ביטחון הפנים של חמאס, במבצע חשאי של שב״כ שארך חודשים בעיר עזה. המבצע, שבו התחזו הכוחות לאנשי סיוע, מדגיש את המעבר לפשיטות מבוססות מודיעין איכותי. במקביל, הדרג המדיני הידק את תהליך האישור לסיכולים ממוקדים, המחייבים כעת אישור אישי של הרמטכ״ל, רב-אלוף אייל זמיר. צעד זה משקף את ריכוז הסמכויות על רקע מתווה 'אפס אמון' לפירוק נשק בתיווך אמריקאי. בעוד ארגוני הטרור מתנים את פירוק הנשק בנסיגה ישראלית מלאה, מערכת הביטחון הישראלית מדגישה כי לא יהיה שיקום ללא פירוז מלא ושימור אזורי ביטחון. המענה ההומניטרי ממשיך להיות מנוהל דרך מעבר כרם שלום תחת פיקוח ביטחוני הדוק.