איראן (משמרות המהפכה / צבא איראן)
מנגנון הביטחון האיראני, הנשלט על ידי משמרות המהפכה (IRGC), מהווה את היריב האזורי המרכזי של ישראל, תוך שימוש בדוקטרינה של לוחמה אסימטרית, רשתות פרוקסי וטכנולוגיית כטב״מים וטילים מתקדמת.
הכוח הצבאי של הרפובליקה האסלאמית של איראן מחולק בין שני גופים נפרדים: הצבא הסדיר (ארטש), המופקד על הגנת הטריטוריה, ומשמרות המהפכה (IRGC), כוח פארא-צבאי אידיאולוגי המוקדש להישרדות המשטר ולייצוא המהפכה. עבור ישראל והמזרח התיכון הרחב, משמרות המהפכה הם השחקן המשמעותי יותר, שכן הם מנהלים את 'ציר ההתנגדות' — רשת של שלוחים הכוללת את חיזבאללה בלבנון, מיליציות שונות בעיראק ובסוריה, והחותרים בתימן.
האסטרטגיה הצבאית של איראן נשענת רבות על עומק אסטרטגי ויכולות אסימטריות. זה כולל את אחד ממלאי הטילים הבליסטיים הגדולים באזור ותוכנית כלי טיס בלתי מאוישים (כטב״מים) המתפתחת במהירות. כלים אלו מאפשרים לטהרן להקרין כוח הרחק מעבר לגבולותיה מבלי להיכנס לעימות קונבנציונלי ישיר. בשנים האחרונות, משמרות המהפכה משתמשים יותר ויותר בצפון עיראק ובסוריה כבסיסי שיגור למבצעים נגד מתנגדי משטר פנימיים ואויבים חיצוניים.
התפתחויות אחרונות מדגישות את נכונותה המתמשכת של איראן להשתמש בכוח קינטי נגד קבוצות אופוזיציה כורדיות בצפון עיראק, תוך שימוש תכוף בכטב״מים מדויקים לתקיפת מטרות ליד ארביל. פעולות אלו הן חלק מדפוס רחב יותר של פעילות משמרות המהפכה שמטרתה לנטרל איומים נתפסים על יציבות המשטר ולבסס דומיננטיות ב׳גשר היבשתי' המחבר את טהרן לים התיכון. יתרה מכך, משמרות המהפכה נותרו מושרשים עמוק בכלכלה האיראנית, כשהם שולטים בחברות תשתית ואנרגיה מרכזיות, מה שמספק את המשאבים הכספיים הדרושים לקיום המבצעים האזוריים למרות הסנקציות הבינלאומיות. The Zioneer עוקב אחר תנועות אלו שכן הן משפיעות ישירות על ביטחון גבולות ישראל והיציבות האזורית.