הפתיח
הח״כ האיראני הבכיר אחמד נבאוויאן החריף את התנגדותו הפומבית למזכר ההבנות המתגבש בין ארצות הברית לאיראן, בטענה כי הטיוטה הנוכחית מפרה את הקווים האדומים המפורשים של המנהיג העליון בנוגע למצר הורמוז. לפי נבאוויאן, הטקסט המוצע מכניס את עומאן ומדינות נוספות ממועצת שיתוף הפעולה של המפרץ (GCC) לניהול העתידי של נתיב המים האסטרטגי — צעד שלטענתו יפקיע מידי משמרות המהפכה את השליטה הבלעדית והמיידית בנקודת החנק הימית הקריטית ביותר בעולם.
מחלוקת פנימית בטהראן
אחמד נבאוויאן, סגן יו״ר ועדת הביטחון הלאומי בפרלמנט האיראני, הפך למבקר הבולט ביותר של הנתיב הדיפלומטי שמוביל שר החוץ עבאס עראקצ׳י. בהצהרות שהובאו בערוץ מנוטר Resistancee, הביע נבאוויאן חשש עמוק מכך שטיוטת ההסכם משקפת את הדרישות האמריקאיות ולא את הריבונות האיראנית. הוא תקף ספציפית את הכללתן של השכנות האזוריות בניהול מצר הורמוז, וטען כי הנחיית המנהיג העליון עלי ח׳אמנאי מחייבת ניהול איראני בלעדי, תוך הדרת עומאן מתפקידים מנהליים.
הקו האדום של שליטה בלעדית
ביקורתו של חבר הפרלמנט מתמקדת במעבר מתפיסה צבאית-ביטחונית למסגרת מנהלית רב-צדדית. נבאוויאן טען כי חזונו של המנהיג העליון למצר כלל גביית אגרות משיט אזרחי, חסימת כלי שיט הקשורים לישראל, והצבת תנאים לפיצויים עבור כלי שיט אזרחיים אמריקאיים. הוא טוען כי הטיוטה הנוכחית אינה כוללת אף אחד מהמרכיבים הללו, ובמקום זאת מאפשרת "מעבר בטוח וללא הגבלה" לשיט מסחרי מכל המדינות. דברים אלו מצטרפים לדיווחים קודמים ממאי 2026, אז הזהירו מחוקקים אחרים, כמו אבולפזל אבו-טוראבי, כי להסכם חסרות ערבויות אכיפה וכי הוא שונה ב-180 מעלות מתוכנית 10 הנקודות המקורית של המנהיג.
השלכות אסטרטגיות על משמרות המהפכה
נבאוויאן מזהיר כי אם המזכר ייחתם, ההשלכות על מנגנוני הביטחון של איראן יהיו מיידיות. הוא הצהיר כי משמרות המהפכה ייאלצו "לקחת צעד אחורה", ובפועל למסור את נתיב המים למסגרת הכוללת מדינות המארחות בסיסים צבאיים אמריקאיים. חיכוך פנימי זה מדגיש פער משמעותי בטהראן: בעוד משרד החוץ מציג את הניהול המשותף עם עומאן כנתיב פרגמטי להסרת המצור הימי, גורמים ניציים רואים בכך כניעה וויתור על המינוף שהושג במהלך העימותים הקינטיים של תחילת 2026.
מבט קדימה ל׳הסכם איסלאמבאד'
החרפת הרטוריקה מצד נבאוויאן מרמזת כי "הסכם איסלאמבאד" צפוי להתמודד עם תהליך אישור קשה במוקדי הכוח של איראן. ליבת המחלוקת נותרת השאלה האם מצר הורמוז הוא נתיב מים בין-לאומי — כפי שטוענות ארה״ב והמשפט הבין-לאומי — או נתיב ימי משותף תחת ניהול ריבוני של המדינות השוכנות לחופיו. ככל שהמשא ומתן נמשך, היכולת של הצוות בראשות עראקצ׳י ליישב את "הקווים האדומים" מבית עם מציאות המצור הימי האמריקאי תקבע אם המצר ייפתח מחדש תחת מסגרת יציבה או יישאר מוקד לעימות עתידי.
2 התפתחויות