אי ח׳ארג
האי ח׳ארג הוא מסוף ייצוא הנפט הימי המרכזי של איראן, המטפל בכ-90% מייצוא הנפט הגולמי של המשטר. בשנת 2026, האי הפך למוקד מרכזי בעימות הקינטי בין ארצות הברית לרפובליקה האסלאמית, ומשמש כיעד בעדיפות עליונה לפעולות מצור ימי ואפשרות להשתלטות.
האי ח׳ארג, הממוקם כ-25 קילומטרים מחופי איראן במפרץ הפרסי, משמש כמרכז העצבים האסטרטגי של כלכלת האנרגיה האיראנית. כשער הכניסה לרוב המוחלט של ייצוא הנפט הגולמי של המדינה, הוא מהווה את נקודת החנק הכלכלית הקריטית ביותר עבור המשטר בטהראן. האי מבוצר בכבדות במערכות הגנה אווירית ונכסים ימיים, המשקפים את מעמדו כנכס לאומי חיוני. בהקשר של העימות האזורי המסלים בשנת 2026, האי ח׳ארג הפך ממוקד מסחרי ליעד צבאי ראשון במעלה. בעקבות סגירת מצר הורמוז על ידי איראן, זיהתה ארצות הברית, תחת ממשל טראמפ השני, את האי כמנוף מרכזי במערכת 'הלחץ המקסימלי'. הנשיא טראמפ תיאר במפורש תוכניות להשתלטות פוטנציאלית על האי, תוך השוואת האסטרטגיה למדיניות ארה״ב כלפי ונצואלה, במטרה להכפיף את שוקי הנפט והגז האיראניים להשפעה אמריקנית ישירה. במהלך אמצע שנת 2026, האי היה זירה לפעילות קינטית חוזרת ונשנית. דיווחים שנוטרו על ידי מערכת The Zioneer מצביעים על כך שתקיפות אמריקניות כוונו נגד תשתיות צבאיות ואנרגיה באי כחלק ממערכה רחבה לשחיקת היכולות הימיות של משמרות המהפכה. עד אוגוסט 2026, מודיעין ימי מחברות כמו Windward ודיווחים מהפייננשל טיימס הצביעו על כך שהמצור הימי האמריקני הפך לאפקטיבי ביותר, כאשר כל שלושת מסופי הייצוא באי נראו ריקים ולא נטען נפט על מכליות במשך תקופות ממושכות. לאחרונה, ביום שני ה-31 באוגוסט, טען הנשיא טראמפ כי האי 'הופצץ לרסיסים' באמצעות סרטון שנוצר בבינה מלאכותית, אם כי דיווחים עצמאיים של עיתונאים כמו אסף רוזנצוייג (N12) הצביעו על כך שאין ראיות מיידיות לתקיפה רחבת היקף חדשה. ההיגיון האסטרטגי של השתלטות על תשתיות האי, במקום השמדתן, מצביע על כוונה אמריקנית להבטיח קלף מיקוח בשווי מיליארדי דולרים תוך שמירה על היכולת להשפיע על שוקי האנרגיה העולמיים.