פקיסטן
פקיסטן היא מעצמה גרעינית בדרום אסיה שהפכה בשנת 2026 למתווכת דיפלומטית קריטית בין ארצות הברית למשטר האיראני. לצד קטאר, איסלאמבאד קידמה את מתווה 'הסכם איסלאמבאד' ומשא ומתן רגיש בשווייץ שמטרתו להביא לרגיעה אזורית, פתיחה מחדש של מצר הורמוז והפסקת פעולות האיבה בחזית לבנון.
פקיסטן תופסת עמדה אסטרטגית ייחודית כמדינה גרעינית בעלת רוב סוני, החולקת גבול עם איראן ומקיימת מערכת יחסים מורכבת עם המערב. במציאות הביטחונית של שנת 2026, איסלאמבאד הפכה משחקנית אזורית משנית לצינור הדיפלומטי החיוני ביותר בין וושינגטון לטהראן. תפקיד זה התגבש במהלך המשא ומתן על 'הסכם איסלאמבאד', שבו תיווכו גורמים פקיסטניים בין ממשל טראמפ לנציגים איראנים במטרה למנוע מלחמה אזורית כוללת. תחת הנהגתם של ראש הממשלה שהבז שריף והרמטכ״ל עאסם מוניר, פקיסטן אירחה שיחות רמות דרג ותיאמה מפגשים בינלאומיים בבירגנשטוק ובז׳נבה לגיבוש מזכר הבנות בן 14 סעיפים. מאמצי התיווך הפקיסטניים התמקדו בנקודות חיכוך קריטיות, כולל פתיחה מיידית של מצר הורמוז והפסקת אש הכוללת את לבנון. בעוד ששריף שידר אופטימיות פומבית, התהליך ידע תהפוכות משמעותיות. בסוף יוני 2026, המתווכים הפקיסטניים נאלצו לנהל משבר דיפלומטי בשווייץ לאחר שהמשלחת האיראנית נטשה את השיחות הישירות בעקבות אזהרותיו של הנשיא טראמפ. למרות המתיחות, פקיסטן וקטאר סייעו להשיג הסכמה על מפת דרכים ל-60 יום לקראת הסכם גרעין סופי והקמת תא למניעת חיכוך בלבנון. עבור ישראל, פקיסטן מהווה שחקן משמעותי המספק משקל נגד סוני לחד-צדדיות האיראנית, אך בו בזמן מעניק לגיטימציה למעמד האיראני בלבנון דרך מנגנוני התיאום החדשים. המפגשים המתמשכים בין ראש הממשלה שריף לנשיא איראן פזשכיאן באיסלאמבאד מדגישים עוד יותר את תפקידה המרכזי של פקיסטן בסדר האזורי המתגבש. The Zioneer עוקב אחר השפעת התיווך הפקיסטני על חופש הפעולה המבצעי של צה״ל בצפון.