רג׳פ טאיפ ארדואן
רג׳פ טאיפ ארדואן הוא נשיא טורקיה ומנהיג מפלגת הצדק והפיתוח (AKP). תחת הנהגתו, טורקיה הפכה מבעלת ברית אסטרטגית של ישראל ליריבה אזורית קולנית, המיישרת קו לעיתים קרובות עם תנועות אסלאמיסטיות ומאמצת עמדה עוינת כלפי פעולות הביטחון של ישראל.
רג׳פ טאיפ ארדואן משמש כדמות הדומיננטית בפוליטיקה הטורקית מאז 2003, תחילה כראש ממשלה ובהמשך כנשיא. כהונתו מתאפיינת בשינוי אידיאולוגי משמעותי במדיניות החוץ הטורקית, תוך התרחקות מהמסורת החילונית והמערבית של מוסטפא כמאל אטאטורק לעבר דוקטרינה אזורית ניאו-עות׳מאנית בעלת השפעה אסלאמיסטית. לשינוי זה הייתה השפעה עמוקה על יחסי טורקיה עם מדינת ישראל.
היסטורית, טורקיה הייתה המדינה המוסלמית הראשונה שהכירה בישראל, ושמרה על קשרים צבאיים וכלכליים עמוקים במשך עשורים. עם זאת, תחת ארדואן, היחסים הידרדרו דרך משברים עוקבים. ארדואן מיצב את עצמו כפטרון מרכזי של העניין הפלסטיני, תוך מתן מעטפת פוליטית ולוגיסטית לחמאס — ארגון שהוא מסרב להגדיר כארגון טרור ובמקום זאת מתאר את אנשיו כ׳משחררים'. עמדה זו הפכה את טורקיה למוקד עבור הנהגת חמאס ופעילותו הפיננסית, דבר שיצר חיכוך מתמיד עם מערכת הביטחון והמודיעין הישראלית.
בהקשר של העימות הרב-זירתי הנוכחי מול איראן ושלוחיה, ארדואן החריף את הרטוריקה שלו. הוא משתמש לעיתים קרובות בבמות בינלאומיות כדי לערער על לגיטימיות פעולות ההגנה של ישראל, כשהוא מציג את פעילות צה״ל לא כמענה לטרור אלא כאיום על היציבות העולמית. ממשלו אף הפעיל מנופים כלכליים, כולל השעיית הסחר, כדי ללחוץ על ירושלים. בעוד שטורקיה נותרה חברה בנאט״ו, היישור של ארדואן עם נרטיבים עוינים והתנגדותו הקולנית לריבונות ישראל ביהודה ושומרון ובירושלים ממשיכים להציב את אנקרה במסלול התנגשות עם הקונצנזוס הביטחוני המערבי בנוגע למזרח התיכון. עבור The Zioneer, ארדואן מייצג שחקן אזורי קריטי שהרטוריקה הפופוליסטית שלו מסתירה לעיתים קרובות חישובים גיאופוליטיים מורכבים, אך עוינותו העקבית נותרה אתגר מרכזי לאינטרסים המדיניים והביטחוניים של ישראל.