ירי רקטות
ירי רקטות הוא שיטת לחימה אסימטרית מרכזית המשמשת ארגונים כמו חיזבאללה וחמאס לתקיפת מרכזי אוכלוסייה ומתקנים צבאיים בישראל. הירי משמש ככלי טקטי וכאמצעי אסטרטגי ללוחמה פסיכולוגית והפעלת לחץ מדיני.
ירי רקטות נותר אתגר ביטחוני מתמשך עבור מדינת ישראל, כאשר מקורו העיקרי הוא חיזבאללה בלבנון וארגוני הטרור ברצועת עזה. בניגוד לחימוש מונחה מדויק, מרבית הרקטות המשמשות ארגונים אלו מכוונות סטטיסטית לעבר מרכזי אוכלוסייה אזרחיים במטרה למקסם את השיבוש בחיי היומיום ואת ההשפעה הפסיכולוגית. בזירה הצפונית, חיזבאללה עושה שימוש בארסנל עצום של רקטות לטווחים קצרים עד ארוכים, המוטמעות לרוב בתוך תשתיות אזרחיות כדי להקשות על תקיפות הנגד של צה״ל. נכון ליוני 2026, הירי הרקטי הפך למדד המרכזי ליציבותן של הבנות הפסקת האש. ההסלמות האחרונות מעידות על שינוי בדוקטרינה הישראלית; בעוד שבעבר התמקד צה״ל בתגובות נקודתיות לעבר מקורות הירי, התפיסה הביטחונית הנוכחית רואה בירי רקטות הפרה אסטרטגית. גישה זו הובילה לתקיפות גמול ישירות על יעדים בעלי ערך גבוה, כולל הלב המנהלי של חיזבאללה ברובע הדאחייה בביירות. לאחר הפוגה של ארבעה ימים בין ה-3 ל-7 ביוני 2026, חידוש הירי לעבר הגליל העליון ומרכז הארץ הוביל לתגובה ישראלית משמעותית. ב-8 ביוני 2026, מטח חדש כוון לעבר אזורי המרכז והדרום, כולל גזרת השומרון ואזור ירושלים, מה שהוביל את ראש הממשלה נתניהו לזמן את הקבינט המצומצם. צה״ל הגיב בתקיפות מדויקות על מפקדות חיזבאללה בביירות, תוך העברת מסר כי ישראל רואה בהנהגת הארגון אחראית ישירה לכל שיגור. במקביל, המשטר האיראני הצהיר על מוכנות לתמוך בהסלמות אלו, כאשר גורמים רשמיים טוענים כי שיגורים מבוצעים מאתרים שבעבר נחשבו לנטרולים.