המשטר האיראני
המשטר האיראני הוא שלטון תאוקרטי-מהפכני השואף להגמוניה אזורית ולהשמדת ישראל. בשנת 2026, עבר המשטר ממלחמה באמצעות שלוחים לעימות צבאי ישיר מול ישראל וארצות הברית, מה שהוביל לחילופי מהלומות קינטיים מתמשכים ושחיקה משמעותית בתשתיות האסטרטגיות שלו.
המשטר האיראני פועל תחת מבנה כוח דואלי שבו המנהיג העליון מחזיק בשליטה מוחלטת על הצבא והמערכת המשפטית, בעוד נשיאות נבחרת מנהלת את המנהל האזרחי. במשך עשורים, השתמש המשטר ב׳ציר ההתנגדות' שלו — הכולל את חיזבאללה, חמאס והחות׳ים — כדי להקים 'טבעת אש' סביב ישראל. עם זאת, המפה האסטרטגית השתנתה מהיסוד באמצע 2026, כאשר המשטר נכנס לתקופה של עימות ישיר וגלוי מול צה״ל ופיקוד המרכז של ארה״ב (CENTCOM).
עד יולי 2026, המשטר ניצב בפני משבר חסר תקדים של הנהגה ושרידות. שר הביטחון ישראל כ״ץ אישר כי פעולות ישראליות הביאו למותו של המנהיג העליון עלי חמינאי ולפציעת בנו, מוג׳תבא. מכה זו בהנהגה התרחשה לצד מערכה קינטית אמריקנית מתמשכת. סנטקום ביצע מספר לילות רצופים של תקיפות שכוונו למערכות ניטור חופיות, סוללות הגנה אווירית ויכולות ימיות במיקומים אסטרטגיים כמו צ׳באהר וג׳סק. מבצעים אלו נועדו לשחוק את יכולת משמרות המהפכה (IRGC) לשבש את נתיבי השיט הבינלאומיים ולנטר תנועות צבאיות אזוריות.
במישור הפנימי, המשטר הגביר את הדיכוי המקומי כדי לשמור על שליטה, כולל דיווחים על הוצאות להורג קרובות של מתנגדי משטר צעירים. במישור החיצוני, המסגרת הדיפלומטית בין וושינגטון לטהרן קרסה, ומזכר ההבנות בין המדינות הוכרז כמת. תחת ממשל טראמפ, העמדה האמריקנית עברה לחתירה פעילה להפלת המשטר במקום ניהול משא ומתן. בעוד צה״ל נותר בכוננות שיא ל׳סיבוב שלישי' של עימות ישיר, שרידות המשטר מאוימת יותר ויותר בשל השילוב בין אובדן ההנהגה, נזק לתשתיות כלכליות ומאמץ צבאי בינלאומי מתואם לניטרול השפעתו האזורית.