דרום לבנון
דרום לבנון היא זירה ביטחונית קריטית הגובלת בצפון ישראל, המשמשת כמעוז המרכזי של תשתיות חיזבאללה ומוקד לעימות קינטי ישיר בין ישראל למשטר האיראני.
דרום לבנון נותר מוקד החיכוך המרכזי בעימות המתמשך בין ישראל לארגון חיזבאללה הנתמך על ידי איראן. האזור, המוגדר גיאוגרפית על ידי נהר הליטני מצפון והקו הכחול מדרום, הפך במהלך עשורים לאזור צבאי מבוצר. פעולות צה״ל חשפו את היקף ההתחמשות, ובעיקר את חשיפתן של 'ערי מנהרות' ורשתות תת-קרקעיות שנועדו לתצפית ולתקיפת יישובי גדר ישראליים. מאז קריסת הפסקת האש של 2025, הגזרה עדה לחזרה לפעילות קינטית בעצימות גבוהה. באוגוסט 2026, אותת שר הביטחון ישראל כ״ץ על שינוי אסטרטגי כאשר הנחה את צה״ל להקים עמדות צבאיות באזור 'כאילו נישאר שם 50 שנה'. הנחיה זו מדגישה את כוונתה של ישראל לשמר רצועת ביטחון ארוכת טווח עד שחיזבאללה יפורק מנשקו לחלוטין והאיום על תושבי הצפון יוסר לצמיתות. בתחילת אוגוסט 2026, הזירה חוותה הסלמה קטלנית משמעותית. מטעני חבלה שהטמין חיזבאללה בכפר מג׳דל זון הרגו שני לוחמי מילואים מחטיבה 55 — רס״ן הראל בירנשטוק ורס״ם תמיר וקנין — ופצעו נוספים. תקרית זו, שהייתה הקטלנית הראשונה מאז הפוגת יוני, הובילה להתייעצויות ביטחוניות דחופות וחידוש אזהרות הפינוי לכפרים דוגמת אל-מנסורי. במקביל, צה״ל הגביר את פעילותו הקרקעית והאווירית, עם דיווחים על התקדמות כוחות לעבר זוטר אל-ע׳רביה והקמת סוללות ארטילריה סמוך לליטני. רכס עלי א-טאהר, ששמו שונה לאחרונה ל׳מעלה טהרה', נותר מוקד פעילות מרכזי בעוד צה״ל פועל להשמדת תוואי המנהרות בופור-נבטיה. בעוד שדווח כי מנהיגים נוצרים מקומיים בחנו אפשרות של הגנה ישראלית, העמדה הישראלית הרשמית נותרת ממוקדת בפירוז ובשליטה ביטחונית. המשטר האיראני ממשיך לראות בגזרה מנוף הרתעה מרכזי, כאשר הנהגת חיזבאללה טוענת כי הסכמים בינלאומיים נותרים מוגבלים בשל האיום בהתערבות איראנית.