בסיס צבאי אמריקני בירדן
מתקנים צבאיים של ארה״ב בירדן משמשים כמרכזים אסטרטגיים קריטיים לביטחון אזורי ופעילויות נגד טרור. בשנת 2026, מתקנים אלו — ובהם בסיס חיל האוויר מואפק סלטי — הפכו למטרות מרכזיות לתקיפות טילים בליסטיים ישירות מצד איראן, עם החרפת העימות הקינטי בין וושינגטון לטהראן.
הנוכחות הצבאית של ארה״ב בירדן מהווה אבן יסוד בארכיטקטורת הביטחון האזורית, ומספקת לארצות הברית פלטפורמה קדמית למודיעין, לוגיסטיקה ומבצעים אוויריים. בעוד שממשלת ירדן טוענת רשמית כי כוחות זרים נוכחים במדינה רק במסגרת שיתוף פעולה צבאי בילטרלי, מספר מתקנים מוכרים כמרכזים מבצעיים אמריקניים מרכזיים. הבולט שבהם הוא בסיס חיל האוויר מואפק סלטי (הידוע גם כבסיס אל-עזראק), הממוקם במדבר המזרחי ומארח טייסות קרב אמריקניות ומטוסי תובלה כגון ה-C-17 גלובמאסטר.
במהלך אמצע שנת 2026, בסיסים אלו הפכו ממרכזים לוגיסטיים לקו החזית בעימות ישיר מול הרפובליקה האסלאמית של איראן. בעקבות קריסת מזכר 'איסלאמבאד', החלו משמרות המהפכה (IRGC) לתקוף מתקנים אלו במטחי טילים בליסטיים. ביולי 2026, טענו משמרות המהפכה לתקיפה משמעותית שכללה 10 טילים בליסטיים שכוונו למרכז הפיקוד והשליטה האזורי של ארה״ב ולבסיס אל-עזראק. בעוד שטהראן טוענת לעיתים קרובות לפגיעות ישירות בנכסים אסטרטגיים, פיקוד המרכז של ארה״ב (CENTCOM) והרשויות בירדן דיווחו בעקביות על שיעורי יירוט גבוהים באמצעות מערכות פטריוט, המנטרלות לרוב את האיום טרם הפגיעה.
עבור ישראל, ביטחון הבסיסים האמריקניים בירדן הוא בעל חשיבות עליונה. מתקנים אלו פועלים כחיץ נגד ההגמוניה האזורית של איראן ומספקים שכבת הגנה קריטית מפני איומים אוויריים המגיעים ממזרח. היציבות והיכולת המבצעית המתמשכת של בסיסים אלו חיוניות לשימור דוקטרינת 'שלום מתוך עוצמה' שמוביל ממשל טראמפ השני, המבטיחה כי התוקפנות האיראנית תענה בתגובה נחרצת ומקומית.