המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן מפרסמת רשימה מלאה של שש דרישות לפתיחת מצר הורמוז

ההצהרה מטהראן מסמנת הקשחה משמעותית בעמדה הפומבית של המשטר בנוגע למבוי הסתום הימי במפרץ הפרסי. על פי המסמך עליו חתום מוחמד-באקר זולקאדר, המועצה העליונה לביטחון לאומי לא תיסוג מעמדתה "לא במלחמה ולא במשא ומתן". שש הדרישות מהוות אולטימטום מקיף לוושינגטון, הקושר את תפקוד עורק האנרגיה העולמי לשינוי מוחלט של המדיניות האמריקאית כלפי הרפובליקה האסלאמית ושלוחיה האזוריים.

פירוט שש הדרישות

הרשימה שפורסמה מפרטת רצף של דרישות שאיראן עומדת על מילוין לפני שניתן יהיה לחדש את הספנות:

1. התחייבות אמריקאית להפסיק כל איום על איראן ופגיעה בקודשי העם.

2. סיום המלחמה והתוקפנות נגד איראן ובעלות בריתה בלבנון, ביהודה ושומרון, בתימן ובעיראק.

3. הסרת המצור הימי ונסיגת כוחות ארה״ב מהאזור.

4. תשלום פיצויים מלאים על נזקים משתי מלחמות שאיראן מגדירה כ״תוקפניות" ו״כפויות".

5. ביטול הסנקציות ה״בלתי צודקות והבלתי חוקיות" שהוטלו על העם האיראני.

6. שחרור בלתי מותנה של כל הנכסים האיראניים המוקפאים וה״גנובים".

הקשר אסטרטגי וניתוח

אולטימטום זה מגיע לאחר חודשים של עימות קינטי ומצור ימי בהובלת ארה״ב ששיתק את ייצוא הנפט האיראני. כפי שדווח בעבר ב-The Zioneer, מצר הורמוז הפך למנוף המרכזי באסטרטגיית הסחיטה האזורית של טהראן. באמצעות קשירה מפורשת של פתיחת המצר להפסקת הפעילות הישראלית והאמריקאית נגד שלוחיה — תוך ציון מפורש של לבנון והזירה הפלסטינית — איראן מנסה לכפות הסדר רב-זירתי שישמר את הארכיטקטורה האזורית שלה.

עיתוי ההצהרה ראוי לציון גם בשל הדינמיקה הפנימית באיראן. למרות דיווחים אחרונים בכלי תקשורת איראניים לפיהם זולקאדר הוחלף על ידי מחסן רזאאי, הודעה רשמית זו של המועצה פורסמה תחת סמכותו של זולקאדר, מה שמעיד על המשכיות בהנהגה או על חזית מאוחדת בתוך ממסד הביטחון. ההתייחסות ל-"160 ימים של נוכחות מתמשכת ברחובות" מרמזת כי המשטר מנסה למסגר דרישות אלו כרצון קולקטיבי של הציבור האיראני תחת הלחצים הפנימיים. עבור ישראל והקהילה הבינלאומית, ההצהרה מאשרת כי טהראן רואה במצור הימי לא בעיה מקומית, אלא מרכיב מרכזי באסטרטגיית ההישרדות והדומיננטיות האזורית הרחבה שלה.