טילים בליסטיים
טילים בליסטיים הם קליעים המונעים באמצעות רקטה ועוקבים אחר מסלול תת-מסלולי כדי להעביר ראשי קרב ליעדם. בזירה המזרח-תיכונית, הם מהווים את הכלי האסטרטגי המרכזי של המשטר האיראני ושלוחיו לאיום על מרכזי אוכלוסייה ותשתיות צבאיות בישראל ממרחקים גדולים.
טילים בליסטיים נבדלים מטילי שיוט במסלול הטיסה שלהם: הם משוגרים לאטמוספירה העליונה או לחלל לפני שהם צוללים לעבר המטרה במהירויות היפר-סוניות תחת השפעת כוח הכבידה. מסלול זה והמהירות הקיצונית הופכים אותם לקשים משמעותית ליירוט בהשוואה לרקטות סטנדרטיות או כטב״מים, ומצריכים מערכות הגנה רב-שכבתיות מתקדמות כגון 'חץ 2' ו׳חץ 3'. עבור הציר בהובלת איראן, ארסנל הטילים הבליסטיים משמש כעמוד תווך של הרתעה אסטרטגית וכאמצעי לעימות קינטי ישיר. מאז תחילת 2026, הרפובליקה האסלאמית עברה משימוש בנשק זה באמצעות פרוקסי אזוריים לשיגור ישיר משטח איראן. הסלמה קריטית נרשמה ב-7 וב-8 ביוני 2026, כאשר חיל האוויר והחלל של משמרות המהפכה שיגר מטחים לעבר מרכזי אוכלוסייה ותשתיות צבאיות, כולל בסיס חיל האוויר רמת דוד. בעוד שמשמרות המהפכה טענו לפגיעות מוצלחות, דיווחים ביטחוניים בישראל הצביעו על כך שמרבית השיגורים יורטו או נפלו בשטחים פתוחים. בתגובה, פתח צה״ל במבצע 'שאגת הארי', במסגרתו בוצעו שני גלי תקיפה בהשתתפות עשרות מטוסי קרב. התקיפות כוונו נגד מערך ההגנה האווירית האיראני ומתקנים פטרוכימיים אסטרטגיים, דוגמת מתחם כארון מחשאר, המייצרים רכיבים קריטיים לדלק ולייצור טילים בליסטיים. צה״ל הגדיר את התקיפות הישירות הללו כ׳טעות חמורה' ונערך למערכה בת מספר ימים שנועדה לשחוק את יכולות התקיפה ארוכות הטווח של המשטר.