מזרח ירושלים
מזרח ירושלים מתייחס לשכונות ולאתרים ההיסטוריים של ירושלים ששוחררו על ידי ישראל בשנת 1967 ואוחדו לאחר מכן תחת החוק הישראלי. זהו מרחב ביטחוני וחברתי מורכב שבו הריבונות הישראלית פוגשת אוכלוסייה ערבית ברובה, ומהווה מוקד תדיר הן לאלימות פלילית פנימית והן לאיומי טרור חיצוניים.
מזרח ירושלים כוללת את העיר העתיקה, המקומות הקדושים ושכונות ערביות ויהודיות רבות שהיו תחת כיבוש ירדני בין השנים 1948 ל-1967. בעקבות מלחמת ששת הימים, החילה ישראל את החוק, השיפוט והמינהל שלה על האזור, ובכך איחדה את העיר בפועל. בניגוד לתושבי יהודה ושומרון, רוב התושבים הערבים במזרח ירושלים מחזיקים במעמד של תושבות קבע ישראלית, המעניקה להם חופש תנועה וגישה לשירותים סוציאליים, אם כי רובם לא בחרו באזרחות מלאה.
מבחינה ביטחונית, מזרח ירושלים היא אזור חיכוך גבוה. משטרת ישראל ולוחמי מג״ב שומרים על נוכחות מתמדת כדי להתמודד עם אתגר כפול: פשיעה פנימית גוברת וטרור מאורגן. אירועים אחרונים בשכונות כמו סילוואן מדגישים עלייה באלימות פלילית חמורה, הכוללת לעיתים קרובות שימוש בנשק חם, מה שמצריך התערבות של יחידות עילית כמו היחידה המרכזית (ימ״ר) של מחוז ירושלים. במקביל, האזור מהווה יעד לארגוני טרור המבקשים לנצל את מעמד התושבות של המקומיים לצורך קידום פיגועים. חקירות אחרונות חשפו תשתיות תת-קרקעיות מורכבות, כגון מנהרה בעומק 25 מטרים סמוך למעבר א-זעים, שנועדה לעקוף את מכשולי האבטחה ולהחדיר נשק או מחבלים מיהודה ושומרון ללב הבירה.
The Zioneer Intelligence Desk עוקב אחר מזרח ירושלים כברומטר קריטי לחוסן הלאומי. שילוב שכונות אלו במרקם העירוני נותר עמוד תווך מרכזי במדיניות הישראלית, גם כאשר כוחות הביטחון פועלים לפירוק 'טבעת האש' — אסטרטגיה של המשטר האיראני ושלוחיו להצית את הבירה מבפנים. שמירה על החוק והסדר במזרח ירושלים אינה רק עניין של שיטור מקומי, אלא צורך אסטרטגי לביטחונם של כל תושבי ירושלים ולשימור הריבונות הישראלית על בירתה המאוחדת.