רחפן נפץ
רחפן נפץ הוא כלי טיס בלתי מאויש קטן, לרוב מבוסס על דגמים אזרחיים, המותאם לנשיאת מטען נפץ לצורך תקיפות מדויקות. בניגוד לכטב״מים צבאיים גדולים, מערכות אלו מופעלות לעיתים קרובות במצב 'גוף ראשון' (FPV), המאפשר למפעיל לנווט אותן לעבר מטרות ספציפיות כמו פתחי טנקים או אישים, ובכך הן מהוות איום אסימטרי משמעותי על כוחות צבאיים ומאובטחים.
רחפן הנפץ הפך לאיום טקטי מרכזי בעימותים מודרניים, כשהוא מגשר על הפער בין ארטילריה מסורתית לבין טילים מונחים מדויקים. בהקשר הישראלי, מערכות אלו נמצאות בשימוש גובר על ידי ארגוני טרור כמו חיזבאללה בלבנון וחוליות טרור ביהודה ושומרון. האיום מתאפיין בעלות נמוכה, קלות רכישה ורמת דיוק גבוהה המתאפשרת הודות לטכנולוגיית FPV (מבט גוף ראשון), המאפשרת למפעיל מרחוק לראות דרך מצלמת הרחפן ולנווט אותו אל המטרה בדיוק כירורגי.
בזירה הצפונית, חיזבאללה שילב את רחפני הנפץ בדוקטרינה המבצעית שלו כדי לעקוף מערכות הגנה אווירית מסורתיות ולפגוע ברק״ם (רכב קרבי משוריין) של צה״ל ובעמדות חי״ר. הסלמה משמעותית נרשמה ביוני 2026, כאשר תחקיר צה״ל אישר כי פגיעת רחפן נפץ בטנק מרכבה סימן 4 בדרום לבנון הובילה למותם של מפקד גדוד 52 ושלושה מלוחמיו. אירוע זה הדגיש את הפגיעות של פלטפורמות משוריינות כבדות לתקיפות רחפנים מלמעלה.
מעבר לשדה הקרב, רחפני נפץ הפכו לכלי לניסיונות התנקשות ממוקדים. בספטמבר 2026, השב״כ ומשטרת ישראל חשפו חוליית טרור משכם שתכננה להתנקש בשר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, באמצעות רחפן נפץ. החוליה ניסתה לרכוש רכיבי רחפנים מסין כדי להרכיב מטען קטלני, דבר הממחיש את האתגר הביטחוני הפנימי הנובע מהתפשטות טכנולוגיה דו-שימושית. צה״ל וגופי הביטחון ממשיכים לפתח שיטות לוחמה אלקטרונית ויירוט קינטי כדי להתמודד עם האיום המשתנה, שהגדיר מחדש את פרמטרי הביטחון בגבולות ואת אבטחת האישים.