מפעל פטרוכימי
מפעל פטרוכימי הוא מתקן תעשייתי רחב היקף המעבד נפט או גז טבעי למוצרים כימיים. בהקשר הביטחוני של המזרח התיכון, אתרים אלו מהווים תשתיות כלכליות קריטיות ויעדים אסטרטגיים בעלי ערך רב בשל תפקידם בהכנסות המדינה וביציבות האנרגטית.
מפעלים פטרוכימיים מהווים את עמוד השדרה התעשייתי של מדינות מייצאות אנרגיה, ובמיוחד במזרח התיכון. מתקנים אלו הופכים פחמימנים לחומרי גלם חיוניים לפלסטיק, דשנים וגומי סינתטי. מעבר לתועלת הכלכלית שלהם, הם נתפסים יותר ויותר מבעד לעדשה ביטחונית כ׳נקודות כובד אסטרטגיות'. עבור משטר כמו הרפובליקה האסלאמית של איראן, המגזר הפטרוכימי הוא מקור חיוני למטבע חוץ, המשמש לעיתים קרובות למימון משמרות המהפכה (IRGC) ורשת השלוחים האזורית שלהם. בהסלמה הנוכחית בין ישראל לאיראן, תשתיות פטרוכימיות הפכו ליעד מרכזי במסגרת התגובה של צה״ל. תקיפת מתקנים אלו מאפשרת לישראל להפעיל לחץ כלכלי משמעותי על המשטר האיראני מבלי לפגוע ישירות במרכזי אוכלוסייה אזרחיים או באתרים גרעיניים. ההיגיון האסטרטגי העומד מאחורי תקיפות אלו הוא שחיקת היכולת הפיננסית ארוכת הטווח של המשטר לקיים לחימה בעצימות גבוהה ופעילות פרוקסי. מבצעים אחרונים, כמו התקיפה במתחם 'כארון' במאהשהר שבמחוז ח׳וזסתאן ביוני 2026, ממחישים את הפגיעות של אזורי תעשייה רחבי ידיים אלו. מכיוון שמפעלים אלו מאכלסים לעיתים קרובות חומרים דליקים ביותר ומערכות תשתית מורכבות (כגון תחנות כוח וקיטור), תקיפה מדויקת בודדת על מתקני שירותים יכולה להשבית את הייצור במתחם תעשייתי שלם. שיטה זו של 'לוחמה קינטית-כלכלית' נועדה לערער את עמודי התווך הפיננסיים של המדינה האיראנית תוך צמצום ההשלכות ההומניטריות המיידיות.