חיל הים האוקראיני
הזרוע הימית של הכוחות המזוינים של אוקראינה, המתמקדת כיום בהגנה על הים השחור ובהרחבת תפקידה בביטחון הימי הבין-לאומי באמצעות יכולות פינוי מוקשים ייעודיות.
חיל הים האוקראיני (VMSU) עבר טרנספורמציה משמעותית מאז סיפוח קרים ב-2014 והפלישה הרוסית המלאה ב-2022. הכוח, שהתמקד היסטורית בים השחור, הפך מצי מסורתי לכוח ימי אסימטרי וזריז המשתמש בכלי שיט בלתי מאוישים (USVs) ובמערכות הגנה חופית ייעודיות. אבולוציה זו אפשרה לאוקראינה לאתגר את הדומיננטיות הימית הרוסית למרות אובדן רבים מכלי השיט הקונבנציונליים שלה.
לאחרונה, חיל הים האוקראיני אותת על כוונה להקרין את מומחיותו מעבר למים הטריטוריאליים המיידיים שלו. תחום התמחות מרכזי של אוקראינה הוא פינוי מוקשים ימיים, צורך שנולד כתוצאה מהמיקוש הנרחב של נתיבי השיט בים השחור. באוגוסט 2026, חיל הים האוקראיני הציע רשמית לפרוס יחידות מיוחדות כדי לסייע בפעולות פינוי מוקשים בין-לאומיות במצר הורמוז. נתיב מים אסטרטגי זה, החיוני לאספקת האנרגיה העולמית, עומד בפני איומים מתמשכים מצד שחקנים אזוריים, כולל כוחות משמרות המהפכה האיראניים והחות׳ים הנתמכים על ידי איראן.
עבור ישראל והמזרח התיכון הרחב, מעורבותו של חיל הים האוקראיני במצר הורמוז מייצגת שינוי בולט בדינמיקת הביטחון הבין-לאומית. הצעתה של קייב לתרום ליציבות הימית במפרץ הפרסי משקפת רצון להשתלב עמוק יותר בקואליציות ביטחוניות בהובלת המערב ולבלום את ההשפעה האיראנית, בהינתן תפקידה של איראן כספקית מרכזית של חימושים משוטטים לרוסיה. על ידי מיצובו כתורם לביטחון הימי הבין-לאומי, חיל הים האוקראיני מבקש להוכיח כי יכולותיו הטכניות — שחודדו בים השחור — רלוונטיות לנקודות חנק אסטרטגיות עולמיות. מהלך זה עולה בקנה אחד עם מאמצים רחבים יותר לאבטחת נתיבי סחר בין-לאומיים מפני איומים אסימטריים, עדיפות המשותפת לישראל ולשותפותיה האזוריות.