ארצות הברית של אמריקה
ארצות הברית היא בעלת הברית האסטרטגית המרכזית של ישראל, המנווטת כעת מעבר מורכב מלחץ צבאי על איראן למסגרת דיפלומטית אזורית שנויה במחלוקת. תחת ממשל טראמפ, ארה״ב פנתה לעבר 'הסכם איסלאמבאד' מול טהראן, תוך תיווך מסגרת משולשת בלבנון המתנה את נסיגת צה״ל בפירוק חיזבאללה מנשקו.
ארצות הברית של אמריקה נותרה הערבה החיונית לביטחונה של ישראל, אם כי מערכת היחסים באמצע שנת 2026 מתאפיינת בחיכוך אסטרטגי משמעותי. לאחר תקופה של פעילות קינטית עצימה נגד מטרות איראניות, עברה ארה״ב לעמדה דיפלומטית המתרכזת ב׳הסכם איסלאמבאד' — מזכר הבנות מול הרפובליקה האיסלאמית שנועד לייצב את המתיחות הימית והגרעינית באזור. תפנית זו יצרה מציאות דו-מסלולית: בעוד צבא ארה״ב שומר על נוכחות איתנה ומבצע לעיתים תקיפות תגובה נגד נכסי משמרות המהפכה, מחלקת המדינה מקדמת שיחות טכניות ברמת מומחים בשווייץ למיסוד הדה-אסקלציה.
בזירה הצפונית, וושינגטון נטלה על עצמה את תפקיד המתווכת המרכזית במסגרת משולשת בת 14 סעיפים שנחתמה ב-26 ביוני 2026. הסכם זה שואף להשיב את הריבונות למדינת לבנון באמצעות פירוק מאומת של ארגונים חמושים שאינם מדינתיים, ובראשם חיזבאללה. ארה״ב משמשת כשותפת האימות, ומפקחת על תהליך מדורג שבו צבא לבנון מקבל אחריות ביטחונית באזורי פיילוט, מה שמאפשר תיאורטית נסיגה מדורגת של צה״ל. עם זאת, היישום נותר שברירי, כאשר סגן הנשיא ג׳יי די ואנס הזהיר לאחרונה את טהראן כי 'אלימות תיענה באלימות' למרות קיומם של פרוטוקולי הפסקת אש.
במישור הפנימי, ממשל טראמפ עושה שימוש במנופים כלכליים כדי להשפיע על ההתנהלות האיראנית, כולל תוכנית לניתוב כספים איראניים מוקפאים לרכישת תוצרת חקלאית אמריקנית. למרות מחוות דיפלומטיות אלו, ארה״ב ממשיכה להתמודד עם אתגרים ישירים מצד משמרות המהפכה, שהכריזו לאחרונה על 'שליטה מלאה' במצר הורמוז והכחישו את קיומו של 'קו חם' ישיר עם וושינגטון. עבור ישראל, התפקיד האמריקני כיום הוא שילוב של גיבוי צבאי הכרחי ונקודת לחץ דיפלומטית שלעיתים חורגת מהדרישות הביטחוניות של ירושלים בלבנון ובנוגע לפרויקט הגרעין האיראני.