הפתיח
גורמים במערכת הביטחון הבהירו הבוקר (שלישי) כי ההסכם המתגבש בין ארצות הברית לאיראן אינו מגביל את פעילות צה״ל בדרום לבנון. למרות טענות מצד גורמים איראניים ופקיסטניים לפיהן ההסכם מחייב את הפסקת הלחימה, בירושלים מדגישים כי הסעיפים הרלוונטיים נתונים לפרשנות ואינם גוברים על מחויבותה של ישראל לביטחון תושבי הצפון.
מערכת הביטחון הישראלית משדרת עמדה נחרצת בנוגע לחזית הצפונית, גם כאשר ההסכם האזורי הרחב בין וושינגטון לטהרן נכנס לתוקף. על פי חומרים שנבחנו על ידי The Zioneer, גורמים ישראלים מדגישים כי המסלול הדיפלומטי מול איראן נפרד מהצורך המבצעי בפירוק יכולות חיזבאללה לאורך הגבול. בעוד שחלק מהצדדים המעורבים בהסכם טוענים כי הוא כולל מנדט להפסקת אש בלבנון, מקורות ישראלים מתארים סעיפים אלו כעמומים וכאלו שאינם מחייבים את חופש הפעולה של צה״ל.
המשכיות מבצעית בדרום לבנון
בשטח, צה״ל לא החל בהכנות כלשהן לנסיגה. להיפך, הכוחות מעמיקים את התמרון בדרום לבנון, עם מיקוד טקטי ספציפי באזור מבצר הבופור ההיסטורי. הפעילות הצבאית מתרכזת כעת באיתור והשמדת רשת ענפה של תשתיות תת-קרקעיות של חיזבאללה שהתגלו בסביבה. מתחם זה דורש חקירה מעמיקה ועבודות הנדסיות מורכבות לנטרולו, תהליך שבצה״ל מתכוונים להשלים ללא קשר לאקלים הדיפלומטי.
ההשפעה האיראנית על חיזבאללה
ניתוח דפוסי הלחימה האחרונים חושף את הקשר הישיר בין הנחיות טהרן לפעולות חיזבאללה. דיווחים מצביעים על כך שחיזבאללה עצר את שיגורי הרקטות ביממה האחרונה בעקבות פקודה ישירה מאיראן, היפוך חד מהיום הקודם בו הגביר הארגון את האש תחת הנחיה איראנית דומה. גורמים בישראל מציינים כי מכיוון שחיזבאללה נשען על אמצעי לחימה ומימון איראני עבור פעיליו, על ישראל לשמר את הלחץ הצבאי כדי להבטיח שהארגון לא יוכל פשוט לחדש את התקפותיו ברגע שהמוקד הדיפלומטי יוסט. ישראל נותרת נחושה לתקוף בעומק שטח לבנון אם יחודש ירי הרקטות לעבר יישובי הצפון, תוך שמירה על מדיניות של הגנה פעילה והשמדת תשתיות במטרה לספק ביטחון ארוך טווח לתושבי קו העימות.
- The Zioneer Intelligence Desk
- אקסיוס: המודיעין האמריקני יירט שיחות של בכירים איראניים — מסקנתם: טהראן לא תעמוד בהתחייבויות הגרעיניות
- עדות נתניהו תקוצר מטעמים מדיניים-ביטחוניים
- מפקד חיל האוויר במתן הפרטים הנרחבים ביותר על המטס שבוטל: נעצר שעה לפני ההמראה
- ראש עיריית טהרן: המלחמה עם ארה״ב היא 'מלחמת קיום', לא מסתיימת בחתימה על מזכר הבנות
