הפתיח
ניתוח ביטחוני מפורט שפורסם בערוץ 'הדסק הערבי' מזהיר כי מזכר ההבנות המתגבש בין ארצות הברית לאיראן מהווה "חבל הצלה אסטרטגי" לטהראן בנקודת השפל שלה. האנליסט, הכותב תחת שם העט 'אבו צאלח', טוען כי ההסכם מעניק לאיראן הקלה כלכלית וצבאית מיידית תוך דחיית ויתורים גרעיניים קריטיים, ובכך לוכד את ישראל בתוך מסגרת דיפלומטית המגבילה את חופש הפעולה שלה.
ליבת האזהרה
על פי הניתוח שנבחן על ידי The Zioneer Intelligence Desk, מזכר ההבנות המתגבש בין ארה״ב לאיראן מוצג כהצלחה טקטית לטהראן שעלולה להוביל לכישלון אסטרטגי לירושלים. הדיווח מדגיש כי לאחר שני סבבים של עימות ישיר בהם הסבו כוחות צה״ל וארה״ב נזק משמעותי לתשתיות איראניות, הרפובליקה האסלאמית מבקשת כעת לקנות זמן. ההסכם המוצע מעניק לאיראן, על פי הדיווחים, הפסקת אש דה-פקטו מיידית, את הסרת המצור הימי וגישה למיליארדי דולרים בנכסים מוקפאים. בתמורה, דיונים מהותיים על פירוק תוכנית הגרעין נדחים לשלב שני של 60 יום לפחות.
הקשר אסטרטגי ומימון שלוחים
האנליסט מדגיש כי חלון הזמן של 60 הימים משמש כ״ימי חסד" עבור טהראן, ומסיר את הלחץ הצבאי והכלכלי בתקופה שבה המשטר פגיע ביותר. דאגה מרכזית המועלית בניתוח היא זרימת הכספים; נטען כי מיליארדי הדולרים שישוחררו לא ישמשו רק לשיקום פנים-איראני, אלא יוזרמו ככל הנראה לחימוש ושיקום "טבעת האש" — רשת השלוחים הכוללת את חיזבאללה בלבנון, וכן קבוצות בעיראק ובתימן. זאת בנקודת זמן קריטית שבה צה״ל פועל באופן אקטיבי לשחיקת היכולות של ארגונים אלו.
ניתוח הפערים בהסכם
הדיווח מזהה מספר השמטות קריטיות בהסכם המתגבש. בולטת במיוחד העובדה שמערכי הטילים הבליסטיים ותוכניות הכטב״מים הקטלניים של איראן הוצאו לחלוטין מסדר היום של המשא ומתן. הותרת המערכות הללו ללא הגבלה מאפשרת לאיראן לשמר את האיום הקונבנציונלי המרכזי שלה על ישראל. יתרה מכך, האנליסט מזהיר כי חתימה אמריקנית רשמית על הסכם כזה תצמצם דרמטית את מרחב התמרון של ישראל. כל פעולה צבאית עצמאית נגד איראן או שלוחיה עלולה להיחשב כעת כהתרסה ישירה נגד הבית הלבן, מה שיוצר נקודת חיכוך דיפלומטית בין ירושלים לבעלת בריתה הקרובה ביותר.
מבט לירושלים
הניתוח מסכם כי מזכר ההבנות משחזר ומחמיר את הכשלים שנתפסו בהסכם הגרעין מ-2015 (JCPOA). בעוד שוושינגטון עשויה לחפש הישג דיפלומטי מהיר ושקט אזורי, הדיווח טוען כי ישראל נותרת מול איראן שלא ויתרה על שאיפותיה האזוריות, אך זכתה במשאבים לקדמן ביעילות רבה יותר. עבור ישראל, האתגר נותר כיצד לשמר את המומנטום הצבאי וחופש הפעולה תוך ניווט במגבלות של המציאות הדיפלומטית החדשה בהובלת ארה״ב.
