ארה״ב מפיצה טיוטת החלטה בסבא״א: איראן חייבת לדווח על אתרי הגרעין שהופצצו

מה כתוב בטיוטה — ומה היא מסמנת

הנוסח שוושינגטון הפיצה מדויק בדרישותיו. על פי חומר שסקרה מערכת The Zioneer Intelligence Desk, טיוטת ההחלטה מחייבת את איראן לספק לסבא״א 'מידע מדויק' בנוגע לרישום ולמעקב אחר חומר גרעיני ומתקנים גרעיניים הנתונים לפיקוח באיראן, ולהעניק לסוכנות — ללא דיחוי — את כל הגישה הנדרשת לאימות המידע. הביטוי 'ללא דיחוי' הוא משמעותי מבחינה דיפלומטית: הוא חוסם את סוג הסחבת הפרוצדורלית שטהרן נקטה בעימותים קודמים עם הסוכנות.

הטיוטה מופצת לקראת ישיבה מתוכננת של מועצת הנגידים של הסבא״א השבוע. המועצה, המונה 35 מדינות חברות הנבחרות על בסיס רוטציה, היא הגוף המדיני המרכזי של הסוכנות והפורום שדרכו הקהילה הבין-לאומית הפעילה לחץ היסטורי על מדינות החשודות בהפרות הסכמי הפיקוח. החלטה שתעבור במועצה נושאת משקל פוליטי גם כשאין לה מנגנוני אכיפה מחייבים — והחלטה שלא תעבור, או שתעבור ברוב דחוק, תספר סיפור משלה על מצב הקונצנזוס הבין-לאומי.

ההקשר: תקיפות, מאגרי חומר גרעיני, ופער האימות

טיוטת ההחלטה מגיעה בעקבות תקיפות מדווחות על מתקני גרעין איראניים. מערכת The Zioneer Intelligence Desk עוקבת אחר המצב המתפתח: בתחילת השבוע, סקירות קודמות ציינו כי מנכ״ל הסבא״א, רפאל גרוסי, ציין שאיראן וארצות הברית קרובות להסכם גרעיני, בעוד שדיווחים נפרדים ובלתי מאומתים תיארו פיצוצים מסתוריים בתשתיות אנרגיה איראניות. היקף ההשפעה המדויק של כל תקיפה על אתרי הגרעין האיראניים — לרבות אילו מתקנים נפגעו, מה הושמד ומה נותר שלם — אינו מאומת באופן עצמאי נכון לשעת פרסום דיווח זה.

פער האימות הזה הוא בדיוק מה שהופך את טיוטת ההחלטה האמריקאית למשמעותית. כאשר פעולה צבאית פוגעת בתשתית הגרעין של מדינה, הקהילה הבין-לאומית ניצבת בפני בעיה חמורה: ללא גישת פקחים, אף גורם מחוץ לממשלת איראן עצמה אינו יכול לדעת בוודאות כמה אורניום מועשר היה קיים לפני התקיפות, מה הושמד, מה פוזר ומה נותר. מערכת הפיקוח של הסבא״א — רשת ההצהרות, הבדיקות והניטור שעליה מושתת אמנת אי-הפצת הנשק הגרעיני — תלויה לחלוטין בשיתוף הפעולה של המדינה המארחת ובגישה פיזית לאתרים ולחומרים.

יחסיה של איראן עם מערכת זו היו מורכבים במשך שנים. טהרן הגבילה שוב ושוב את גישת פקחי הסבא״א, לא סיפקה הצהרות נדרשות, ולפי דוחות הסוכנות עצמה — שמרה על חומר גרעיני ופעילויות גרעיניות בלתי מוצהרות באתרים שלא גילתה. טיוטת ההחלטה האמריקאית, בדרישתה ל׳מידע מדויק' וגישה מיידית, מבקשת בפועל מאיראן לעשות את מה שסירבה לעשות בנסיבות הרבה פחות דרמטיות.

מה מאושר, מה מדווח, מה עדיין לא ידוע

בשלב זה, מה שניתן לקבוע ברמת ביטחון סבירה — על בסיס חומר שסקרה מערכת The Zioneer Intelligence Desk — הוא: ארצות הברית ניסחה והפיצה נוסח החלטה לחברות מועצת הנגידים; הנוסח דורש גילוי מדויק של אתרי גרעין ומאגרי אורניום מועשר; והוא דורש גישת פקחים מיידית. הנוסח פורסם ברויטרס.

מה שנותר בלתי מאושר: האם ההחלטה תוגש רשמית, האם תצבור את הקולות הנדרשים לאישורה, כיצד תגיב איראן לדרישה, ו — חשוב מכל — מה המצב בפועל של תשתית הגרעין האיראנית לאחר התקיפות המדווחות. ממשלת איראן לא אישרה בפומבי, נכון לדיווח זה, את מלוא היקף הנזק למתקניה הגרעיניים, ואימות עצמאי של השפעות התקיפות אינו זמין עדיין.

ראוי לציין גם: פריט נפרד שסקרה מערכת The Zioneer Intelligence Desk דיווח כי שר האוצר האמריקאי סקוט בסנט הורה על הערכת נזקים שנגרמו למדינות המפרץ מתקיפות איראניות, במטרה לבחון שימוש אפשרי בנכסים איראניים קפואים לפיצוי. הדבר מצביע על כך שוושינגטון נוקטת גישה רב-מסלולית — לחץ דיפלומטי דרך הסבא״א, אחריות פיננסית דרך מנגנוני הסנקציות — ואינה מסתמכת על מנוף יחיד.

המשמעות לישראל ולאזור

עבור ישראל, הצעד האמריקאי בסבא״א משמעותי במספר רמות. ישראל טענה זה מכבר כי סובלנות הקהילה הבין-לאומית כלפי אטימות גרעינית איראנית — נכונותה לקבל מידע חלקי וגישה מוגבלת — אפשרה לאיראן לקדם את תוכניתה תחת כיסוי של תהליך דיפלומטי. טיוטת החלטה שניסחה ארצות הברית ודורשת במפורש דיווח מדויק על אתרים שהופצצו ועל מאגרי אורניום מועשר מייצגת, לכל הפחות, הכרה בכך שהמצב הקודם היה בלתי מספק.

הסיכויים המעשיים גבוהים. אורניום מועשר — ובמיוחד אורניום מועשר ל-60% ומעלה, שאיראן צברה ממנו כמויות משמעותיות — אינו פשוט נעלם כאשר מתקן נפגע. הוא יכול להתפזר, להיות מועבר או להיות מוסתר. ללא חשבונאות מאומתת, הקהילה הבין-לאומית אינה יכולה לדעת האם החומר הגרעיני הרגיש ביותר של איראן מאובטח, הושמד, או שאין לו עקבות. אי-הוודאות הזו היא כשלעצמה סיכון להפצה גרעינית, והיא הפער שהחלטת ארצות הברית נועדה לאלץ את איראן לסגור.

השאלה האם טהרן תציית היא שאלה אחרת לגמרי. איראן נהגה היסטורית להתייחס לדרישות הסבא״א כעמדות מיקוח ולא כהתחייבויות מחייבות, והדינמיקה הפוליטית הפנימית ברפובליקה האסלאמית — ובמיוחד לאחר תקיפות צבאיות שהנהגתה תמסגר כתוקפנות — הופכת שקיפות וולונטרית לפחות סבירה בטווח הקצר. המבחן האמיתי של ההחלטה לא יתרחש בישיבת המועצה, אלא בשבועות שיבואו אחריה — כשפקחים יקבלו גישה, או לא.

מערכת The Zioneer Intelligence Desk תמשיך לעקוב אחר הסיפור עם כינוס מועצת הנגידים והתבהרות תגובת איראן. זהו מצב מתפתח; התמונה עשויה להשתנות מהותית בשעות ובימים הקרובים.