ממשלת איראן
ממשלת איראן היא המנגנון המנהלי והפוליטי של הרפובליקה האסלאמית, המנווטת כעת תקופת מעבר שלטונית קריטית בעקבות מות המנהיג העליון עלי ח׳אמנאי. הממשל פועל תחת מערכת דואלית של פיקוח דתי ומשרדים נבחרים, ומתאפיין בדוקטרינת 'ייצוא המהפכה' ותוקפנות אזורית מתמשכת.
ממשלת איראן פועלת כהיררכיה מורכבת שבה הסמכות העליונה נתונה בידי המנהיג העליון, הנתמך על ידי משמרות המהפכה (IRGC) ומועצת שומרי החוקה. בעקבות מותו של עלי ח׳אמנאי בתחילת 2026, הממשלה נכנסה לתקופה של חוסר יציבות עמוק. בעוד שהנשיאות והפרלמנט (מג׳לס) מנהלים את ענייני היומיום, הכוח האמיתי נותר מרוכז בידי האליטה הדתית ומנגנוני הביטחון. מבנה זה נועד לשמר את הטוהר האידיאולוגי של מהפכת 1979 תוך הקרנת כוח באמצעות רשת של שלוחים אזוריים.
באמצע 2026, המשטר ניצב בפני שילוב חסר תקדים של לחצים פנימיים וחיצוניים. מבית, הממשלה מנסה לנהל את העברת השלטון, כאשר דמויות כמו יו״ר הפרלמנט מוחמד באקר גליבף לוקחות תפקיד בולט בגיוס הציבור. כלפי חוץ, הממשלה נתונה תחת לחץ כבד בשל מצור ימי של ארה״ב, שתואר על ידי הנשיא דונלד טראמפ כ׳קיר פלדה', אשר שיתק את כלכלת המדינה ואת יכולתה לממן את כוחות הביטחון שלה.
מבחינה ביטחונית, ממשלת איראן עברה ממלחמה באמצעות שלוחים לעימות קינטי ישיר מול ישראל וארצות הברית. הדבר הוביל לתקיפות משמעותיות על אדמת איראן, כולל פגיעה במתחמים פטרוכימיים אסטרטגיים בח׳וזסטן ובתשתיות חוף במחוז ג׳אסק. למרות נסיגות אלו, הרטוריקה של המשטר נותרה מתריסה, כאשר בכירים קוראים ל׳נקמת דם' ומשמרות המהפכה טוענים לתקיפות תגובה נגד נכסים אמריקאיים בירדן, כווית ובחריין. הממשלה נותרה גם במבוי סתום דיפלומטי מול סבא״א בנוגע לתוכנית הגרעין שלה, ומתמודדת עם דרישות לגישה מיידית לאתרים שדווח כי נפגעו בתקיפות האחרונות. The Zioneer ממשיך לעקוב אחר יציבות המשטר בתקופה גורלית זו.