וול סטריט ג׳ורנל מדווח על מגבלות כוחם של נציגי איראן ועל איום משמרות המהפכה לחדש תקיפות ספינות

שיתוק פנימי ומגבלות הנציגים

על פי גורמים במדינות המתווכות שצוטטו בוול סטריט ג׳ורנל, נציגי איראן הפכו לכנים באופן חריג בנוגע לחוסר סמכותם. הם מודים לכאורה כי הם נתונים ללחץ כבד להשיג הקלה כלכלית מיידית, אך מכירים בכך שיש להם מעט מאוד כוח השפעה על התנאים הסופיים של כל הסכם. מגבלה פנימית זו מחריפה בשל הקושי של תומכי ההסכם להגיע למנהיג העליון עלי ח׳אמנאי. הנשיא מסעוד פזשכיאן אף הרחיק לכת ואיים בהתפטרות כדי להשיג פגישה עם ח׳אמנאי, במטרה להבהיר כי מצבה הכלכלי של איראן הגיע לסף קריטי המחייב פתרון דיפלומטי.

האולטימטום הימי של משמרות המהפכה

בעוד המסלול הדיפלומטי מדשדש, משמרות המהפכה ממשיכים להפגין עמדה לעומתית יותר. הארגון, הזוכה לשבחים מבית על פעולותיו האחרונות נגד אינטרסים אמריקניים, מאותת כי הוא עשוי לחדש את התקיפות על ספינות מסחריות אם המשא ומתן לא יניב רווחים מספקים למשטר. איום זה מרחף מעל השיחות המורחבות, שהמתווכים הרחיבו כדי לכלול הקלות משמעותיות בסנקציות על ייצוא נפט ושחרור כספים מוקפאים. עמדת משמרות המהפכה משקפת דפוס פעולה מוכר, כפי שדווח בעבר ב-The Zioneer, שבו הכוח הפארא-צבאי משתמש בשליטתו בביטחון הימי ככלי למינוף ויתורים בינלאומיים.

מבט אסטרטגי

המבוי הסתום הנוכחי ממחיש את השבר היסודי בין המחנה ה״פרגמטי" באיראן, השואף להקל את הסנקציות, לבין הנהגת משמרות המהפכה הקיצונית, הרואה בחיכוך קינטי כלי מרכזי בניהול המדינה. עבור ישראל והשותפות האזוריות, איום משמרות המהפכה לחדש את התקיפות על ספינות מדגיש את שבירותו של כל הסדר פוטנציאלי. המצב נותר בשלבי התפתחות בעוד המתווכים מנסים לגשר על הפער בין הייאוש הכלכלי של טהראן לבין עמדת ההסלמה של משמרות המהפכה.