טילים בליסטיים אוויריים
טילים בליסטיים אוויריים (ALBM) הם נשק אסטרטגי המשוגר מכלי טיס, המשלב את המהירות הגבוהה והמסלול הבליסטי של טילים מסורתיים עם הניידות והטווח המורחב של פלטפורמות אוויריות. בהקשר של מבצעי צה״ל, מערכות אלו מאפשרות לחיל האוויר לתקוף מטרות מרוחקות, כמו באיראן, תוך הישארות מחוץ לטווח ההגנה האווירית הצפופה של האויב.
טילים בליסטיים אוויריים מייצגים אבולוציה קריטית ביכולות התקיפה ארוכות הטווח. בניגוד לטילים בליסטיים המשוגרים מהקרקע, הנורים מסילואים קבועים או ממשגרים ניידים, ה-ALBM נישאים על ידי מטוסי קרב או מפציצים. שיטת פריסה זו מציעה מספר יתרונות אסטרטגיים: היא מגדילה את הטווח האפקטיבי של הטיל על ידי ניצול הגובה והמהירות של המטוס ברגע השחרור, ומסבכת את מערכות ההתרעה המוקדמת של האויב בכך שהיא מאפשרת לשנות את נקודת השיגור במהירות בין גזרות שונות. עבור ישראל, השימוש בטכנולוגיה כזו הוא מרכזי בדוקטרינת 'הזרוע הארוכה'. על ידי שיגור חימוש זה ממרחקי עמידה (Standoff)—לעיתים קרובות מתוך מרחב אווירי ידידותי או נייטרלי—צה״ל יכול לחדור מערכות הגנה אווירית מתוחכמות מבלי לסכן מטוסים מאוישים בקרבת המטרה. דיווחים אחרונים במהלך ההסלמה של יוני 2026 מצביעים על כך שחיל האוויר השתמש במרחב האווירי העיראקי כדי לבצע שיגורי טילים לעבר שטח איראן, טקטיקה העולה בקנה אחד עם פריסת מערכות בליסטיות אוויריות. יכולת זו חיונית במיוחד בעת תקיפת תשתיות צבאיות מבוצרות או קבורות עמוק, שבהן נדרשת האנרגיה הקינטית של צלילה בליסטית לצורך חדירה. שילוב טילים אלו בארסנל חיל האוויר משמש כגורם מרתיע מרכזי נגד התוקפנות האזורית של המשטר האיראני, ומספק מענה מדויק למטחי הטילים הבליסטיים של משמרות המהפכה. ככל שהמתיחות האזורית גוברת, היכולת להקרין עוצמה לאורך אלפי קילומטרים בחשיפה מינימלית נותרת אבן יסוד בביטחון הלאומי של ישראל וביציבות האזורית.