טיל בליסטי
טיל בליסטי הוא קליע המונע באמצעות רקטה ועוקב אחר מסלול בליסטי תת-מסלולי כדי להעביר ראשי קרב ליעד במהירויות היפר-סוניות. בזירה המזרח-תיכונית, טילים אלו מהווים את הכלי האסטרטגי המרכזי של המשטר האיראני ושלוחיו לאיום על מרכזי אוכלוסייה בישראל, על היציבות האזורית ועל תשתיות צבאיות של ארה״ב.
טילים בליסטיים מייצגים את הקצה העליון של קשת האיומים הקינטיים הניצבים בפני מדינת ישראל ובעלות בריתה האזוריות. בניגוד לטילי שיוט, הטסים בתוך האטמוספירה תוך שימוש בעילוי אווירודינמי, טילים בליסטיים משוגרים במסלול קשתי גבוה שלעיתים קרובות יוצא מחוץ לאטמוספירה של כדור הארץ לפני כניסה מחודשת לתקיפת יעד. פרופיל טיסה זה מחייב מערכות הגנה רב-שכבתיות מתקדמות, כגון 'חץ 2', 'חץ 3' ו׳קלע דוד', שנועדו ליירט איומים בגבהים ובמרחקים משתנים. בהקשר של ביטחון ישראל, איום הטילים הבליסטיים התפתח מחשש תיאורטי למציאות מבצעית תדירה. איראן מחזיקה בארסנל הטילים הגדול והמגוון ביותר במזרח התיכון, ומשתמשת במערכות אלו ככלי מרכזי של כפייה אסטרטגית.
ביולי 2026, המפה האסטרטגית השתנתה מהטרדות של שלוחים לעימות קינטי ישיר בין איראן למעצמות המערב. ההסלמה האחרונה כללה שיגור טילים בליסטיים על ידי משמרות המהפכה ישירות משטח איראן לעבר מתקנים צבאיים של ארה״ב בירדן ובמפרץ. אירוע משמעותי התרחש ביולי 2026, כאשר משמרות המהפכה ניסו לבצע מתקפת מנע נגד כוחות ארה״ב; עם זאת, פיקוד המרכז האמריקני (CENTCOM) אישר כי כל הטילים יורטו בהצלחה. למרות יירוטים אלו, תיעוד חזותי אימת פגיעות באתרים אסטרטגיים כמו בסיס חיל האוויר מואפק סאלטי בירדן, בניגוד לטענות הראשוניות על נטרול מוחלט.
בתגובה לאיום מתמשך זה, צה״ל וכוחות ארה״ב תקפו את התשתית התעשייתית התומכת בתוכנית הטילים האיראנית, כולל מתקנים פטרוכימיים ו״ערי טילים" תת-קרקעיות באיספהאן ובזנג׳אן. המשמעות האסטרטגית של כלי נשק אלו טמונה בזמן הטיסה הקצר שלהם – כ-10 עד 12 דקות מאיראן לישראל – מה שמותיר זמן מינימלי להתרעה לאוכלוסייה ולתגובה צבאית. המעבר לתקיפות בליסטיות ישירות מאדמת איראן מסמן שינוי יסודי בדינמיקת העימות האזורי, המחייב כוננות גבוהה מתמדת של מערכי ההגנה האווירית הישראליים והאמריקאיים.