סין

סין — רשמית הרפובליקה העממית של סין — נשלטת על ידי המפלגה הקומוניסטית הסינית (CCP), כאשר שי ג׳ינפינג מכהן כמזכיר הכללי, נשיא ויושב ראש הוועדה הצבאית המרכזית. תחת שי, סין נקטה מדיניות חוץ נחרצת שמטרתה להחליף את הבכורה האמריקאית באסיה ולהרחיב את השפעתה במזרח התיכון, אפריקה ואינדו-פסיפיק.

שותפויות אסטרטגיות וסיכון הפצה גרעינית. הקשר המשמעותי ביותר של בייג׳ינג לביטחון הגלובלי הוא בריתה עם קוריאה הצפונית. סין נותרת עורק החיים הכלכלי העיקרי של פיונגיאנג ומגינה הדיפלומטי במועצת הביטחון של האו״ם, שם חסמה שוב ושוב סנקציות או דיללה אותן. ביוני 2026 נסע שי ג׳ינפינג לפיונגיאנג — ביקורו הראשון שם מזה כמעט שבע שנים — שבועות לאחר שאירח את דונלד טראמפ ואת ולדימיר פוטין בבייג׳ינג. הביקור הגיע בעת שקים ג׳ונג און הורה לכאורה על הגדלת ייצור הטילים פי 2.5, ואחותו קים יו ג׳ונג הצהירה פומבית כי הארסנל הגרעיני של קוריאה הצפונית "אינו ניתן למשא ומתן לחלוטין". סבלנותה של בייג׳ינג כלפי עמדה זו, ותמיכתה הכלכלית המתמשכת בפיונגיאנג, מהווה מכשול מבני לאי-הפצת נשק גרעיני.

סין והמזרח התיכון. בייג׳ינג מיצבה את עצמה כמגשרת באזור תוך שמירה על קשרים כלכליים עם איראן — עמדה המשפיעה ישירות על חשבון הביטחון של ישראל. במהלך עימות ישראל-איראן של 2025–2026, סין העלתה חששות באו״ם וקראה לישראל לכבד התחייבויות הפסקת אש — ניסוח שהתיישר עם נרטיבים עוינים ולא עם מציאויות הביטחון הישראליות. ניתוח של המועצה האטלנטית ציין כי המזרח התיכון נותר עדיפות משנית במדיניות החוץ של בייג׳ינג, מה שהופך את הרווחים הסיניים שם לתנודתיים ואת התחייבויותיה לבלתי אמינות.

הרלוונטיות לישראל. תפקידה של סין כחסינת קוריאה הצפונית, יחסיה הסמוכים לנשק עם איראן, ועמדתה הדיפלומטית באו״ם הופכים אותה לגורם רקע כמעט בכל איום מרכזי שישראל מתמודדת עמו. בייג׳ינג אינה מזיינת ישירות את אויבי ישראל כפי שטהראן עושה, אך כיסויה האסטרטגי למדינות מפיצות — ונכונותה להשתמש בפורומים של האו״ם ללחץ על ישראל — ממקמת אותה בעמדה עוינת מבנית ביחס לאינטרסים הביטחוניים של ישראל. מקבלי ההחלטות הישראלים חייבים לאזן זאת מול קשרי סחר וטכנולוגיה דו-צדדיים משמעותיים שהופכים עימות גלוי עם בייג׳ינג לעלות גבוהה.