האיחוד האירופי
האיחוד האירופי הוא איחוד פוליטי וכלכלי של 27 מדינות חברות, המתמודד כיום עם חיכוך דיפלומטי חריף מול ישראל, מבוי סתום פנימי בנוגע להרחבתו ומשבר הגירה גובר.
האיחוד האירופי נותר שותף מרכזי אך מורכב יותר ויותר עבור מדינת ישראל. בעוד ששתי הישויות חולקות אינטגרציה כלכלית עמוקה ושיתוף פעולה במחקר וטכנולוגיה, היחסים הפוליטיים הגיעו לשפל בעידן המודרני. מתיחות זו מונעת בעיקר מעמדת האיחוד לגבי יהודה ושומרון ומהרטוריקה האחרונה של הנהגתו. מינויה של קאיה קאלאס לנציגה העליונה של האיחוד לענייני חוץ הכניס טון לעומתי חריף; דיווחים לפיהם קאלאס כינתה את ישראל "מדינת אפרטהייד" הובילו לדרישה רשמית להבהרות מצד שר החוץ גדעון סער. סירובה של קאלאס להוציא התנצלות או הכחשה ברורה הוביל לנתק דיפלומטי משמעותי בין ירושלים לבריסל.
מבחינה פנימית, האיחוד נאבק בלכידות המבנית שלו ובמשבר הגירה מחריף. בסוף יולי 2026, 22 מנהיגים אירופיים פרסמו אזהרה חריפה לפיה אין לראות בכניסה בלתי חוקית לגוש נתיב לשהייה חוקית. התפתחות זו כוללת נכונות מוצהרת להחזיר ביקורות גבול זמניות בתוך מרחב שנגן, מהלך המהווה הסלמה בקרע הדיפלומטי מול ספרד בנושא מדיניות ההגירה. במקביל, תהליך קבלת ההחלטות של הגוש עמד למבחן על ידי הונגריה, שחסמה את המשא ומתן להצטרפותן של אוקראינה ומולדובה, מה שמעכב את ההתקדמות לפחות עד ספטמבר 2026.
במישור הביטחוני, האיחוד מסתגל לסביבה אזורית נפיצה. בעוד ארצות הברית מנהלת מבצעים קינטיים ישירים נגד המשטר האיראני, האיחוד שומר ברובו על מדיניות של סנקציות ממוקדות נגד פקידים איראניים. עם זאת, מדינות חברות בודדות מפגינות מעורבות גוברת; כוחות יווניים המפעילים מערכות הגנה אווירית מסוג פטריוט בסעודיה יירטו בהצלחה טילים בליסטיים שנורו מתימן בסוף יולי. עבור ישראל, האיחוד האירופי מייצג מציאות כפולה: גוש סחר קריטי המספק גישה חיונית לשווקים, וגוף פוליטי שהזרוע המבצעת שלו מאמצת לעיתים קרובות נרטיבים שירושלים רואה כעוינים לצרכיה הביטחוניים ולזכויותיה הריבוניות בחבלי מולדתה.