כוחות היבשה של הצבא האיראני
כוחות היבשה של הצבא האיראני (NEZAJA) הם הזרוע הגדולה ביותר בצבא הסדיר של הרפובליקה האסלאמית (ארטש), האחראית על הגנת הטריטוריה ואבטחת הגבולות. בעוד שהם עומדים לעיתים קרובות בצילו של משמרות המהפכה, כוחות היבשה מחזיקים בנוכחות קונבנציונלית רחבה ולאחרונה עמדו בפני חיכוך קינטי ישיר עם כוחות ארה״ב בדרום-מזרח איראן.
כוחות היבשה של הצבא האיראני, המוכרים בראשי התיבות הפרסיים NEZAJA, מהווים את הכוח היבשתי הקונבנציונלי העיקרי של הרפובליקה האסלאמית. בניגוד למשמרות המהפכה (IRGC), המתמקדים בלוחמה אסימטרית, ביטחון פנים ורשתות פרוקסי אזוריות, כוחות היבשה אמונים על ההגנה המסורתית על גבולותיה הריבוניים של איראן. היסטורית, ה׳ארטש' (הצבא הסדיר) נתפס כגוף מקצועי יותר ופחות אידיאולוגי בהשוואה למשמרות המהפכה, אם כי הוא נותר כפוף לחלוטין למנהיג העליון ומשולב בארכיטקטורת הביטחון של המשטר.
בשנים האחרונות עברו כוחות היבשה טרנספורמציה לעבר יכולות 'תגובה מהירה' ו׳התקפיות'. שינוי זה בא לידי ביטוי בפריסת יחידות מיוחדות לאורך הגבולות כדי להרתיע מפני מבצעים קרקעיים ובתנועת ציוד כבד בהיקף חסר תקדים למחוזות המערביים. למרות היערכות זו, הארגון נותר פגיע לתקיפות מרחוק (standoff) מדויקות. הסלמה משמעותית נרשמה ביולי 2026, כאשר כוחות היבשה הודו רשמית בתקיפת טילים אמריקאית על צריפים באיראנשהר שבדרום-מזרח איראן. התקיפה, שכוונה למחנה צבאי בבאמפור, הביאה למותם של שבעה חיילים וסימנה מקרה נדיר של חיכוך ישיר וקטלני בין הצבא האיראני הסדיר לבין כוחות ארה״ב.
עבור ישראל והמשקיפים באזור, כוחות היבשה מייצגים את ה׳מסה' של העוצמה הצבאית האיראנית. בעוד שמשמרות המהפכה מנהלים את 'טבעת האש' סביב ישראל, הצבא הסדיר מספק את העומק הלוגיסטי והטריטוריאלי הנחוץ לשרידות המשטר. האבידות האחרונות במחוז סיסתאן ובלוצ׳יסתאן מדגישות את הנפיצות הגוברת בפריפריה של איראן ואת הפוטנציאל של הצבא הסדיר להיגרר לעימות האזורי הרחב בין 'ציר ההתנגדות' לבין המעצמות המערביות.