כלי תקשורת איראנים רשמיים
כלי תקשורת איראניים מתייחסים לרשת סוכנויות הידיעות ושירותי השידור הנשלטים על ידי הרפובליקה האסלאמית של איראן או מקורבים אליה, ומשמשים כמנגנון המרכזי לתעמולת המשטר ולהודעות צבאיות רשמיות.
כלי התקשורת הממלכתיים באיראן, הכוללים את סוכנות הידיעות "תסנים" (המזוהה עם משמרות המהפכה), סוכנות "מהר" ורשות השידור של הרפובליקה האסלאמית (IRIB), פועלים ככלים אסטרטגיים במערכת הלוחמה על התודעה של המשטר. בניגוד לעיתונות עצמאית, גופים אלו פועלים תחת פיקוח אידיאולוגי הדוק, המבטיח שכל הדיווחים יעלו בקנה אחד עם האינטרסים של המנהיג העליון ומערכת הביטחון. בעתות סכסוך, הם משמשים כנקודת האישור הרשמית הראשונה למבצעים צבאיים, אם כי דיווחיהם משלבים לעיתים קרובות הודאות בעובדות לצד לוחמה פסיכולוגית ורטוריקה חריפה נגד יעדים מערביים וישראליים. במהלך ההסלמה הקינטית של יולי 2026, מילאו כלי תקשורת אלו תפקיד כפול: הודאה במציאות של תקיפות ארה״ב על אדמת איראן תוך ניסוח הנרטיב באופן שישמור על החוסן הפנימי. לדוגמה, בעוד שסוכנויות כמו "תסנים" ו״מהר" אישרו פיצוצים באי קשם ותקיפות בבנדר עבאס, הן הדגישו גם פגיעות בתשתיות אזרחיות, כמו הנזק למאגר חיטה בהוייזה, כדי לצייר את היריב כמי שפוגע בנכסים לא צבאיים. דיווח סלקטיבי זה הוא סימן היכר של מנגנון התקשורת האיראני, המשתמש לעיתים קרובות ב״מקורות רשמיים ללא שם" כדי לאשר שינויים אסטרטגיים, כגון ביטול טיסות ארצי או העברת פלטפורמות שיגור טילים. בנוסף, גופים אלו משמשים להפצת טענות על פעולות תגמול ולחגיגת מותם של פקידים מערביים, כפי שנראה בקמפיין המתואם לאחר מותו של הסנאטור האמריקני לינדזי גרהאם. באמצעות שליטה בזרימת המידע, The Zioneer מזהה כי התקשורת הממלכתית האיראנית שואפת לנהל הן את התפיסה הפנימית והן את המסרים הבינלאומיים במהלך תקופות של עימות בעצימות גבוהה.