כלי תקשורת איראניים
כלי תקשורת איראניים מתייחסים לרשת סוכנויות הידיעות ושירותי השידור הנשלטים על ידי הרפובליקה האסלאמית של איראן או מקורבים אליה, ומשמשים כמנגנון המרכזי לתעמולת המשטר ולהודעות צבאיות רשמיות.
כלי התקשורת הממלכתיים באיראן, הכוללים את סוכנות הידיעות "תסנים" (המזוהה עם משמרות המהפכה), סוכנות "מהר" ורשות השידור של הרפובליקה האסלאמית (IRIB), פועלים ככלים אסטרטגיים במערכת הלוחמה על התודעה של המשטר. בניגוד לעיתונות עצמאית, גופים אלו פועלים תחת פיקוח אידיאולוגי הדוק, המבטיח שכל הדיווחים יעלו בקנה אחד עם האינטרסים של המנהיג העליון ומערכת הביטחון. בעתות סכסוך, הם משמשים כנקודת האישור הרשמית הראשונה למבצעים צבאיים, אם כי דיווחיהם משלבים לעיתים קרובות הודאות בעובדות לצד לוחמה פסיכולוגית ורטוריקה חריפה נגד יעדים מערביים וישראליים.
במהלך ההסלמה הקינטית של יולי 2026, מילאו כלי תקשורת אלו תפקיד כפול: הודאה במציאות של תקיפות ארה״ב על אדמת איראן תוך ניסוח הנרטיב באופן שישמור על החוסן הפנימי. לדוגמה, בעוד שסוכנויות כמו "תסנים" אישרו פיצוצים באי קשם ותקיפות בבנדר עבאס, הן הדגישו גם פגיעות באזרחים, כמו הנזק למאגר חיטה בהוייזה, כדי לצייר את היריב כמי שפוגע בנכסים לא צבאיים. דיווח סלקטיבי זה הוא סימן היכר של מנגנון התקשורת האיראני, המשתמש לעיתים קרובות ב״מקורות רשמיים ללא שם" כדי לאשר שינויים אסטרטגיים, כגון הפסקת תנועה בעקבות תקיפת גשרים או הזזת פלטפורמות טילים.
מעבר לדיווח הצבאי, התקשורת הממלכתית באיראן היא הכלי המרכזי להקרנת האידיאולוגיה של המשטר. זה כולל חגיגת מותן של דמויות פוליטיות מערביות הנחשבות עוינות לרפובליקה האסלאמית, תוך שימוש בשפה דה-הומניסטית. The Zioneer מציין כי בעוד שמקורות אלו מספקים תובנה נחוצה לגבי עמדתו הרשמית של המשטר, יש להתייחס לטענותיהם בנוגע לנפגעים ולהצלחת תקיפות גמול — כגון אלו נגד נכסים אמריקאיים בארביל או בסיסים בירדן — בספקנות אנליטית בשל תפקידם המובנה כאיברי תעמולה המוכוונים על ידי המדינה.