כטב״ם מתאבד
כטב״ם מתאבד, המכונה גם כטב״ם חד-כיווני או "קמיקזה", הוא כלי טיס בלתי מאויש המתוכנן להתרסק על מטרתו ולפוצץ מטען נפץ מובנה. בניגוד לכטב״מים מסורתיים החוזרים לבסיסם, מערכות אלו מתפקדות כחימוש מונחה ומדויק בעלות נמוכה, והפכו לכלי מרכזי באסטרטגיית התוקפנות האזורית של איראן ובלוחמה אסימטרית.
הכטב״ם המתאבד (OWA-UAV) הפך לטכנולוגיה המגדירה את העימותים המודרניים במזרח התיכון, תוך הטיית מאזן הכוחות לטובת שחקנים אסימטריים. מערכות אלו, דוגמת השאהד-136 מתוצרת איראן, מגשרות על הפער שבין טילי שיוט לכטב״מים מסורתיים. הן מתאפיינות ביכולת לשהות מעל אזור מסוים לפני זיהוי המטרה והצלילה לעברה, מה שמעניק למפעילים שילוב של התמדה ודיוק. עבור המשטר האיראני ושלוחיו האזוריים, כטב״מים אלו מציעים שיטה זולה ובעלת יכולת הכחשה לתקיפת יעדים איכותיים, כולל כלי שיט, תשתיות אנרגיה ובסיסים צבאיים, תוך עקיפת שכבות הגנה אווירית קונבנציונליות.
בשנים האחרונות, תפוצת המערכות הללו שינתה מן היסוד את תמונת הביטחון עבור ישראל ובעלות בריתה. איראן עשתה שימוש בכטב״מים מתאבדים כדי לפגוע בשיט מסחרי במצר הורמוז וסיפקה אותם בכמויות נרחבות לצבא רוסיה לשימוש באוקראינה. התועלת הטקטית של כטב״מים אלו טמונה בחתימת המכ״ם הנמוכה שלהם ובנתיבי טיסה בגובה נמוך, המקשים על זיהויים במערכות מכ״ם סטנדרטיות. יתרה מכך, הם משוגרים לעיתים קרובות ב״נחילים" במטרה להרוות ולשתק את מערכות ההגנה, טקטיקה שאיראן טוענת לעיתים קרובות כי היא מפעילה, אם כי ראיות לוויין חושפות לעיתים קרובות מספר נמוך יותר של פגיעות מוצלחות בפועל.
ההסלמה האחרונה בשנת 2026 ראתה שימוש בכטב״מים אלו בעימותים קינטיים ישירים בין איראן לארצות הברית. בספטמבר 2026, כטב״ם מתאבד איראני בודד פגע בהצלחה במחסן במטה הצי החמישי בבחריין, מה שהמחיש את האיום המתמשך על מרכזים אסטרטגיים אזוריים. בתגובה, פיקוד המרכז האמריקני (CENTCOM) הציב בראש סדר העדיפויות את השמדת מתקני האחסון והייצור של כטב״מים בתוך איראן. עבור ישראל, האיום הוא רב-זירתי, שכן חיזבאללה ושלוחים אחרים מחזיקים במלאים משמעותיים של חימושים אלו, מה שמחייב פיתוח מהיר של טכנולוגיות יירוט ייעודיות וציי גילוי מבוססי בינה מלאכותית.