דרום איראן
דרום איראן הוא אזור אסטרטגי חיוני הכולל את תשתיות האנרגיה המרכזיות של הרפובליקה האסלאמית, מרכזי פטרוכימיה וגישה ימית למפרץ הפרסי. ביוני 2026, הפך האזור למוקד של חילופי מהלומות ישירים בין המשטר האיראני לבין כוחות משולבים של ישראל וארצות הברית.
דרום איראן מהווה את עמוד השדרה הכלכלי של הרפובליקה האסלאמית, ובו שוכנים מרבית מתקני הפקת הנפט והגז של המדינה ומסופי ייצוא קריטיים לאורך המפרץ הפרסי ומפרץ עומאן. מעבר לחשיבותו הכלכלית, האזור מאופיין בנוכחות צבאית כבדה, הכוללת רשת צפופה של מערכות הגנה אווירית, בסיסים ימיים של הצי הסדיר ושל זרוע הים של משמרות המהפכה (IRGC), ואתרי שיגור טילים אסטרטגיים. היסטורית, אזור זה שימש כזירה המרכזית לפרובוקציות הימיות של איראן וליישום אסטרטגיית מניעת הגישה האזורית שלה. בהקשר של ההסלמה בשנת 2026, דרום איראן הפך מאזור לוגיסטי עורפי לזירת לחימה פעילה. בעקבות מטחי טילים בליסטיים מסיביים ששיגרו משמרות המהפכה לעבר מרכזי אוכלוסייה בישראל, עבר צה״ל למדיניות של תגובה ישירה על אדמת איראן. ב-8 ביוני 2026, ביצעו מטוסי קרב ישראליים תקיפות מדויקות נגד סוללות הגנה אווירית ומפעל פטרוכימי באזור, מהלך שאותת על פגיעה בנכסים הכלכליים של המשטר. במהלך חודש יוני 2026, התרחבה המערכה עם כניסת כוחות ארצות הברית לפעילות קינטית עצימה. תקיפות אמריקניות, שכללו שימוש בטילי טומהוק, כוונו נגד מרכזי פיקוד של משמרות המהפכה, מתקני מכ״ם ותשתיות צבאיות במיקומים אסטרטגיים כמו בנדר עבאס, בושהר והאי קישם. פעולות אלו נועדו לשחוק את יכולת הקרנת הכוח של איראן ואת איומיה על נתיבי השיט הבינלאומיים. האזור עמד גם במרכזו של עימות סביב מצר הורמוז; בעוד שמשמרות המהפכה הכריזו על סגירת המצר, גורמים אמריקניים הבהירו כי תנועת השיט נמשכת תחת אבטחה. החיכוך המתמשך מדגיש את מעמדה של דרום איראן כנקודת המפגש המרכזית בין שאיפות המשטר לבין אינטרסי הביטחון של ישראל והמערב.