הפתיח
בניתוח אסטרטגי נרחב שפורסם הבוקר (שישי), טוען ד״ר דורון מצא ממערכת 301 כי כלל השחקנים המרכזיים באזור — ובראשם איראן, אך גם ישראל, ארצות הברית ומדינות המפרץ — נעים לעבר הסדר אסטרטגי מר. מצא משווה את הרגע הנוכחי להחלטתו של רוחאללה חומייני ב-1988 לקבל את הפסקת האש של האו״ם במלחמת איראן-עיראק, צעד שכינה אז כ״שתיית כוס התרעלה".
על פי הניתוח שהגיע לידי The Zioneer, המסלול האזורי הנוכחי מצביע על סיום סבב הלחימה האחרון ללא הכרעה מובהקת. ד״ר דורון מצא טוען כי בעוד איראן היא הראשונה שנדרשת "לשתות מהרעל" בשל כלכלה מתפוררת, גם ישראל ניצבת בפני מציאות מרה: ההבנה כי החזון של "סדר חדש" במזרח התיכון, הכולל את התמוטטות המשטר בטהראן, עשוי שלא להתממש בסבב הנוכחי. מצא מציין כי אפילו ארצות הברית עלולה לצאת מהמערכה עם דימוי מוחלש מול יריבותיה העולמיות, סין ורוסיה, בעוד מדינות המפרץ ממשיכות לתמרן בין "הבריון השכונתי" ממזרח לבין בעלות בריתן ממערב.
תקדים 1988 ושעון הגרעין
מצא מותח קו ישיר ליולי 1988, אז, לאחר שמונה שנות מלחמה עקובה מדם מול עיראק של צדאם חוסין, קיבלה איראן את הפסקת האש כדי לשמר את המהפכה האסלאמית. הוא מזהיר כי כל הסכם שיתגבש, במיוחד בהקשר הגרעיני, למעשה "מאפס את השעון". כפי שאיראן ניצלה את התקופה שלאחר 1988 כדי לבנות מחדש את כוחה ואת רשת הפרוקסי שלה, מצא טוען כי הסכם חדש יעניק לטהראן מרחב נשימה להתארגנות מחודשת. מציאות זו, לדבריו, מחייבת את ישראל לזנוח "אוטופיות שלא יושגו" ולהתמקד בפיתוח יכולות ניטור וסיכול עתידיות ארוכות טווח.
פרויקט לאומי של בנייה מחדש
הניתוח מדגיש כי יש לראות בתקופה הקרובה לא כשלום אמת, אלא כ״הפוגה סופית". מצא קורא לישראל להשיק באופן מיידי פרויקט לאומי של בנייה מחדש והתחמשות, המקיף את הממדים הצבאיים, המדיניים, החברתיים והכלכליים. הוא מזהיר כי המערכה רחוקה מסיום ועלולה להפוך למורכבת יותר תחת מגבלות ממשל טראמפ או לחצים בינלאומיים אחרים. הכללת לבנון בדיל האמריקני המדווח עלולה, לפי המאמר, להגדיל את "כמות הרעל" שישראל תיאלץ לבלוע.
מבט לעתיד: סבלנות במלחמת עולם שלישית
במבט קדימה, מצא מגדיר את העידן הנוכחי כ״מלחמת עולם שלישית" שאין בה מנצחים או מפסידים ברורים. הוא טוען כי על ישראל להתעלות מעל תחושות האכזבה על היעדר "ניצחון מוחלט" ולהתמקד בסימון מדויק של המערכות הבאות. האתגר האסטרטגי לשנים הקרובות יהיה ניווט במרחב שבו הציר השיעי בונה את עצמו מחדש בעוד הציר הסוני מזהה הזדמנויות לפריצה משלו. הצלחה במציאות זו, מסכם מצא, תדרוש סבלנות לאומית רבה והכרה מפוכחת במציאות האזורית.